וַיִּקְרָא י״א · ל״ח

וְכִ֤י יֻתַּן־מַ֙יִם֙ עַל־זֶ֔רַע וְנָפַ֥ל מִנִּבְלָתָ֖ם עָלָ֑יו טָמֵ֥א ה֖וּא לָכֶֽם׃ {ס}

במילים פשוטות

הכתוב קובע שאם ניתן מים על זרע ונפל עליו מנבלתם, טמא הוא. רש״י מבאר שהכוונה לאחר שנתלש הזרע, שכן אם תאמר שיש הכשר במחובר, אין לך זרע שלא הוכשר, ומבאר שבין מים ובין שאר משקים, בין שהם על הזרע ובין שהזרע נופל לתוכם, הכל מכשיר. אבן עזרא מבאר ש״וכי יותן מים״ היינו שישקו את השדה, ומביא דעות אם ״עליו״ מוסב על הזרע או על המים. הפסוק משלים את דין הכשר הזרע: לאחר שבאו עליו מים והוכשר, אם נפלה עליו נבלת שרץ הוא נטמא. בכך משלים הכתוב את עיקרון ההכשר: המים המכשירים את האוכל לקבל טומאה, ומבחין בין זרע יבש הטהור לזרע לח שהוכשר במים ונטמא.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

וכי יתן מים על זרע. לְאַחַר שֶׁנִּתְלַשׁ, שֶׁאִם תֹּאמַר יֵשׁ הֶכְשֵׁר בִּמְחֻבָּר, אֵין לְךָ זֶרַע שֶׁלֹּא הֻכְשָׁר (חולין קי"ח):

מים על זרע. בֵּין מַיִם בֵּין שְׁאָר מַשְׁקִין, בֵּין הֵם עַל הַזֶּרַע בֵּין זֶרַע נוֹפֵל לְתוֹכָן, הַכֹּל נִדְרָשׁ בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים:

ונפל מנבלתם עליו. אַף מִשֶּׁנֻּגַּב מִן הַמַּיִם, שֶׁלֹּא הִקְפִּידָה תוֹרָה אֶלָּא לִהְיוֹת עָלָיו שֵׁם אֹכֶל, וּמִשֶּׁיָּרַד לוֹ הֶכְשֵׁר קַבָּלַת טֻמְאָה פַּעַם אַחַת, שׁוּב אֵינוֹ נֶעֱקָר הֵימֶנּוּ:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וַאֲרֵי יִתְיַהֲבוּן מַיָא עַל בַּר זַרְעָא וְיִפֵּל מִנְבִלְתְּהוֹן עֲלוֹהִי מְסָאָב הוּא לְכוֹן

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

וכי יותן מים. שישקו את השדה ונפל מנבלתם על הזרע ויש אומרים על המים ובא מלת יותן שהוא לשון יחיד עם מים וכן מי נדה לא זורק עליו ומלת יותן כמו יוקח נא מעט מים מהבנין הכבד הנוסף:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

ונפל מנבלתם ולא מן העצמות והשינים והצפרנים והשער שלהם.

מקור: ספריא · נחלת הכלל