וַיִּקְרָא י״א · ל״ב

וְכֹ֣ל אֲשֶׁר־יִפֹּל־עָלָיו֩ מֵהֶ֨ם ׀ בְּמֹתָ֜ם יִטְמָ֗א מִכׇּל־כְּלִי־עֵץ֙ א֣וֹ בֶ֤גֶד אוֹ־עוֹר֙ א֣וֹ שָׂ֔ק כׇּל־כְּלִ֕י אֲשֶׁר־יֵעָשֶׂ֥ה מְלָאכָ֖ה בָּהֶ֑ם בַּמַּ֧יִם יוּבָ֛א וְטָמֵ֥א עַד־הָעֶ֖רֶב וְטָהֵֽר׃

במילים פשוטות

הכתוב קובע שכל דבר שייפול עליו אחד מן השרצים הטמאים במותם יטמא, מכלי עץ, בגד, עור או שק, וכל כלי מלאכה, ויש להביאו במים, וטמא עד הערב ואחר כך יטהר. רש״י מבאר ש״במים יובא״ מלמד שאף לאחר טבילתו הכלי טמא לתרומה עד הערב השמש, ואז ״וטהר״. אבן עזרא מבאר שהבגד או השק או הכלי המקבל טומאה צריכים למסורת בפרטי הדין. הפסוק מרחיב את דיני הטומאה מן הנוגע בגופו אל הכלים: כלי שנפל עליו שרץ מת נטמא, ודרך טהרתו בטבילה במים ובהערב השמש. בכך מלמד הכתוב שהטומאה עוברת גם לכלי שימוש, ושטהרתם דורשת טבילה והמתנה עד הערב.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

במים יובא. וְאַף לְאַחַר טְבִילָתוֹ טָמֵא הוּא לִתְרוּמָה:

עד הערב. וְאַחַ"כַּ וטהר בְּהַעֲרֵב הַשֶּׁמֶשׁ:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וְכָל דִי יִפֵּל עֲלוֹהִי מִנְהוֹן בְּמוֹתְהוֹן יְהֵי מְסָאָב מִכָּל מָאן דְעָא אוֹ לְבוּשׁ אוֹ מְשַׁךְ אוֹ שָׂק כָּל מָאן דִי תִתְעֲבֵד עִבִידָא בְּהוֹן בְּמַיָא יִתָּעַל וִיהֵי מְסָאָב עַד רַמְשָׁא וְיִדְכֵּי

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

במים יובא. הבגד או השק או הכלי שהוא מקבל טומאה וצדיכין אנו למסורת:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

מכל כלי עץ - ולא כלי אבנים ולא כלי אדמה.

שק - טלית של נוצת עזים.

אשר יעשה מלאכה בהם - ולא תשמיש כיסוי, שאין עושין בתוכם כלום.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

מכל כלי עץ ולא כל כלי עץ להוציא את שאינו מטלטלו במילואו. או שק טווי וארוג ולא משיחות וחבלים.

או שק טווי וארוג ולא משיחות וחבלים.

אשר יעשה מלאכה בהם ולא תשמיש כסוי שאין עושין בתוכו כלום.

במים יובא כולו כאחת מה טהרה האמורה אצל ביאת שמש כולה כאחת אף טהרה האמורה כאן כולה כאחת.

מקור: ספריא · נחלת הכלל