וְהַנֹּשֵׂא֙ אֶת־נִבְלָתָ֔ם יְכַבֵּ֥ס בְּגָדָ֖יו וְטָמֵ֣א עַד־הָעָ֑רֶב טְמֵאִ֥ים הֵ֖מָּה לָכֶֽם׃ {ס}

הכתוב קובע שהנושא את נבלתם יכבס בגדיו וטמא עד הערב, טמאים המה לכם. רשב״ם מבאר ש״והנושא״ היינו מסיט ממקומו אף על פי שלא נגע, אבל אם טענו עליו נבלה על כתפו ולא נגע ולא זז ממקומו, אינו טמא, ומביא ראיה ממסכת זבים. חזקוני מסכים שהנושא הוא המסיט ממקומו אף שלא נגע, ומביא לכך את התרגום הירושלמי. הפסוק חוזר על דין טומאת המשא בחיות ההולכות על כפיהן: הנושא את נבלתן טעון כיבוס בגדים. רשב״ם מחדש שהנשיאה כוללת אף היסט, הזזה של הנבלה בלא נגיעה ישירה, ובכך מרחיב את הבנת טומאת המשא כטומאה החלה גם על מי שמזיז את הנבלה ממקומה.