הכתוב מונה את הכוס, השלך והינשוף. רש״י מבאר שה״שלך״ הוא לפי חכמים העוף השולה דגים מן הים, ושהכוס והינשוף הם עופות הצועקים בלילה ויש להם לסתות כאדם. אבן עזרא מבאר שה״כוס״ מלשון ״כוס חרבות״, או שהוא נכסה מעין אדם ושוכן במקום שאין בו יישוב, ושה״שלך״ מנהג תולדתו להשליך את ילדיו, וש״ינשוף״ מעופף בנשף, בין השמשות, כי אינו רואה ביום מפני אור השמש. הפסוק מוסיף שלושה עופות טמאים לרשימה, ומדגיש את אופיים הלילי של הכוס והינשוף. הפרשנים עוסקים בזיהוי העופות ובמקור שמותיהם הקשורים להתנהגותם ולזמן פעילותם.
