וַיִּקְרָא י׳ · כ׳

וייטב בעיניו. הוֹדָה וְלֹא בוֹשׁ לוֹמַר לֹא שָׁמַעְתִּי (זבחים ק"א):

וּשְׁמַע מֹשֶׁה וּשְׁפַר בְּעֵינוֹהִי

וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה וַיִּיטַב וְגוֹ׳. יֵשׁ לָדַעַת אֵיךְ נִתְעַלְּמָה מִמֶּנּוּ הֲלָכָה פְּשׁוּטָה כָּזוֹ לְחַלֵּק בֵּין קָדְשֵׁי דוֹרוֹת לְקָדְשֵׁי שָׁעָה. וְאִם הָיָה לוֹ אֵיזֶה צַד לוֹמַר שֶׁאֵין לַעֲשׂוֹת חִלּוּק זֶה, לָמָּה קִבְּלוֹ מֵאַהֲרֹן וְלֹא דָּן עָלָיו לְסָתְרוֹ. וְהִנֵּה לְפִי מַה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי לְמַעְלָה כִּי גַּם מֹשֶׁה הָיָה צָרִיךְ לַעֲמֹד עַל הַדָּבָר אִם לְאָכְלָה אִם לִשְׂרֵפָה, וְלֹא הָיָה לוֹ מֻחְלָט הַדָּבָר לַאֲכִילָה, וְהַקְפָּדָתוֹ עַל אַהֲרֹן וּבָנָיו הָיְתָה לְצַד שֶׁחָשַׁב שֶׁשְּׂרָפוּהוּ בְּלֹא טַעַם נָכוֹן, אוֹ לְצַד שֶׁמָּא אֵרַע לָהּ אֵיזֶה מְאוֹרָע כְּמַאֲמַר רַזַ״ל (פסחים סב., זבחים קא.) שֶׁאָמַר לָהֶם שֶׁמָּא אֵרַע בּוֹ פְּסוּל בְּהַקְרָבַת דָּמוֹ אוֹ נִטְמָא אוֹ יָצָא חוּץ לִמְקוֹמוֹ, וְכָל אֵלֶּה הַדְּבָרִים הֵם לְצַד מִעוּט זְרִיזוּתָם, וְעַל זֶה הָיְתָה הַהַקְפָּדָה, מַה שֶׁאֵין כֵּן אַחַר שֶׁאָמַר לְפָנָיו אַהֲרֹן הַדִּין שֶׁדָּן בּוֹ וּשְׁרָפוֹ, קִבֵּל מֹשֶׁה הַטַּעַם וְרָאָה שֶׁלֹּא שָׂרַף אֶלָּא אַחַר שֶׁדָּן דִּין צֶדֶק, וְאִין הָכֵי נַמֵּי אִם לֹא הָיָה דָּן אַהֲרֹן וְהָיָה דָּן מֹשֶׁה כָּזֶה הָיָה דָּן בַּדָּבָר וְשׂוֹרְפוֹ, וְלֹא יִבָּצֵר מִמֶּנּוּ כָּל דָּבָר, וְאָמְרוֹ וַיִּיטַב בְּעֵינָיו, פֵּרוּשׁ אֶת אֲשֶׁר עָשׂוּ בִּשְׂרֵפָתוֹ, וְלֹא הִקְפִּיד עַל אֲשֶׁר סָמְכוּ עַל עַצְמָן וְלֹא שְׁאָלוּהוּ. אוֹ יִרְצֶה וַיִּיטַב בְּעֵינָיו אַהֲרֹן כִּי טוֹב הוּא, וְיוֹרֶה יוֹרֶה יָדִין יָדִין.

אוֹ יִרְצֶה וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה, פֵּרוּשׁ, הַתּוֹרָה מְעִידָה שֶׁחִלּוּק זֶה שְׁמָעוֹ מֹשֶׁה מִפִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וַיִּיטַב בְּעֵינָיו הַדָּבָר אֲשֶׁר עָשָׂה אַהֲרֹן. וְאִם תֹּאמַר אִם שָׁמַע כֵּן מִפִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַה מָקוֹם לְהַקְפָּדָתוֹ? אוּלַי לְצַד שֶׁלֹּא אֲמָרוֹ עֲדַיִן לְאַהֲרֹן, חָשׁ שֶׁדָּן בּוֹ טַעַם אַחֵר שֶׁאֵינוֹ צוֹדֵק וּשְׂרָפוֹ. אוֹ אֶפְשָׁר כִּי בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נֶאֶמְרָה לוֹ נְבוּאָה זוֹ, כִּי מְצוּיָה הָיְתָה נְבוּאָה לְמֹשֶׁה, כְּאָמְרוֹ (במדבר ט:ח) ״עִמְדוּ וְאֶשְׁמְעָה מַה יְדַבֵּר ה׳״, וּכְמוֹ כֵן כָּאן תֵּכֶף ״וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה״ מִפִּי ה׳ הַמִּשְׁפָּט, ״וַיִּיטַב בְּעֵינָיו״ אֲשֶׁר צָדַק אַהֲרֹן בְּמִשְׁפָּטוֹ.

וְרַזַ״ל אָמְרוּ בַּמִּדְרָשׁ (תורת כהנים כאן) וְזֶה לְשׁוֹנָם: אָמַר רַב יְהוּדָה, חֲנַנְיָה בֶּן יְהוּדָה הָיָה דּוֹרֵשׁ כָּל יָמָיו קָשָׁה הַהַקְפָּדָה שֶׁגָּרְמָה לְמֹשֶׁה לִטְעוֹת, אַחַר מִיתָתוֹ אֲנִי מֵשִׁיב לוֹ עַל דְּבָרָיו, וְכִי מִי גָּרַם לוֹ שֶׁהִקְפִּיד, אֶלָּא שֶׁטָּעָה, עַד כָּאן. טַעַם אָמְרוֹ ״כָּל יָמָיו״, גַּם טַעַם חֲנַנְיָה שֶׁלֹּא אָמַר כְּרַב יְהוּדָה שֶׁהוּא הַיּוֹתֵר מוּבָן מִפְּשָׁטֵי הַכָּתוּב, גַּם טַעְמוֹ שֶׁל רַב יְהוּדָה שֶׁלֹּא חָלַק אֶלָּא אַחַר מוֹתוֹ - יֵרָאֶה כִּי חֲנַנְיָה וְרַב יְהוּדָה כָּל אֶחָד מִתְכַּוֵּן לְדַבֵּר טוֹב עַל מֹשֶׁה, לְצַד שֶׁיֵּשׁ לְפָנֵינוּ שְׁתֵּי דְּרָכִים: הָא׳ הַשִּׁכְחָה אֲשֶׁר אָמַר לוֹ ה׳ וְהוּא שֶׁלֹּא מִן הַמּוּסָר לְנֶאֱמַן בַּיִת, ב׳ שֶׁנִּתְכַּעֵס עַל בְּנֵי אַהֲרֹן וְדִבֵּר לָהֶם קָשׁוֹת כַּנִּזְכָּר, וְגַם לְצַד אַהֲרֹן קָצַף בְּדֶרֶךְ נִסְתָּר. וּבָא חֲנַנְיָה וּבָחַר לִתְלוֹת כְּמֹשֶׁה שִׁגְיוֹן הַכַּעַס שֶׁשָּׁגַג בּוֹ, וְהוּא סִבָּה לְטָעוּת, מִלּוֹמַר חָס וְשָׁלוֹם שֶׁשָּׁכַח דְּבַר ה׳ שֶׁהוּא דּוֹפִי גָּדוֹל. וּכְמוֹ כֵן מָצִינוּ בְּסִפְרֵי (מטות לא:כא) שֶׁאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה בִּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת בָּא מֹשֶׁה לִכְלַל כַּעַס וּבָא לִכְלַל טָעוּת וְכוּ׳, כַּיּוֹצֵא בַּדָּבָר ״וַיִּקְצֹף מֹשֶׁה עַל אֶלְעָזָר״ וְגוֹ׳ עַד כָּאן. מִכָּאן אַתָּה לָמֵד שֶׁהַדָּבָר שֶׁעָלָיו הִקְפִּיד לֹא (מִצַּד) הַטָּעוּת. וְאִם תֹּאמַר, אִם כֵּן לָמָּה הִקְפִּיד אִם לֹא טָעָה, בְּהֶכְרֵחַ לוֹמַר שֶׁהִקְפִּיד עַל אֲשֶׁר דָּנוּ בְּדַעְתָּם וְסָמְכוּ עַל הוֹרָאָתָם מִבְּלִי שְׁאֵלַת רַבָּם, וְעַל זֶה נִתְעַלְּמָה הֵימֶנּוּ הֲלָכָה וְאָמַר ״אָכֹל תֹּאכְלוּ״, וְסוֹבֵר כִּי בְּהֶחְלֵט הוּא אוֹמֵר כְּפִי הַדִּין שֶׁרָאוּי לְאָכְלָהּ, לֹא כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי שֶׁאֵין דְּבָרָיו בְּהֶחְלֵט אֶלָּא שֶׁאוֹמֵר צַד הַנֶּגְדִּי לְמַעֲשֵׂיהֶם. וּבָא רַב יְהוּדָה וְחָלַק כִּי אֵין לִתְלוֹת בְּמֹשֶׁה הַהַקְפָּדָה בְּהֶחְלֵט, כִּי יֵשׁ בַּהַקְפָּדָה צַד לוֹמַר שֶׁהִיא גְּרוּעָה מֵהֶעְלֵם דָּבָר, וְאֶפְשָׁר לִתְלוֹת שֶׁטָּעָה וְשָׁגַג בַּדִּין וּלְצַד שִׁגְיוֹנוֹ הִקְפִּיד עַל הַמַּעֲשֶׂה שֶׁנַּעֲשָׂה שֶׁלֹּא כִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, אֲבָל זוּלַת הַטָּעוּת לֹא יַקְפִּיד עַל כְּבוֹדוֹ.

וְהִנֵּה דַּעַת זוֹ לֹא הָיְתָה מֻכְרַעַת לְרַב יְהוּדָה אֶלָּא שְׁקוּלָה, שֶׁיֵּשׁ פָּנִים לְהָקֵל בִּבְחִינַת הַהַקְפָּדָה, וְיֵשׁ פָּנִים לְהָקֵל בִּבְחִינַת הַטָּעוּת, וְלָזֶה לֹא חָלַק עַל חֲנַנְיָה אֶלָּא אַחַר מוֹתוֹ, שֶׁעָמַד בִּדְרָשָׁה זוֹ וְלֹא אָמַר פָּן הָאַחֵר שֶׁיֶּשְׁנוֹ בְּמִשְׁקוֹלֶת הַהַשְׂכֵּל, מַשְׁמַע כִּי מֻכְרָע אֶצְלוֹ הַדָּבָר כִּי הִקְפִּיד, וּבָזֶה חָלַק עָלָיו, וְלָזֶה דִּקְדֵּק לוֹמַר, אַחַר מִיתָתוֹ אֲנִי מֵשִׁיב. וּבְנוֹסַח סִפְרָא שֶׁלְּפָנֵינוּ אָמְרוּ ״הֲרֵינִי כְּמֵשִׁיב עַל דְּבָרָיו״, וּמִמַּה שֶׁאָמַר ״כְּמֵשִׁיב״ מַשְׁמַע וְלֹא מֵשִׁיב, וִיכַוֵּן גַּם כֵּן לִדְבָרֵינוּ. אוֹ אֶפְשָׁר לוֹמַר כִּי רַב יְהוּדָה בָּחַר בְּהֶחְלֵט לוֹמַר טַעְמוֹ שֶׁל מֹשֶׁה הוּא לְצַד שֶׁטָּעָה מִלּוֹמַר שֶׁהִקְפִּיד, שֶׁהוּא מַעֲשֶׂה בִּלְתִּי הָגוּן, כִּי הַטָּעוּת יָכוֹל אָדָם לִטְעוֹת בְּהֶסַּח הַדַּעַת, מַה שֶׁאֵין כֵּן הַהַקְפָּדָה שֶׁהוּא מַעֲשֶׂה מֵזִיד, וְעוֹד אִם נֹאמַר שֶׁטָּעָה הֲרֵי לֹא יָצְתָה תַּקָּלָה מִטָּעוּת, וְאִם נֹאמַר שֶׁהִקְפִּיד הֲרֵי יָצְתָה תַּקָּלָה מִתַּחַת יָדוֹ שֶׁהֲרֵי הִקְפִּיד וְנִתְכַּעֵס. וְלָזֶה בָּחַר רַב יְהוּדָה לוֹמַר, מִי גָּרַם לוֹ שֶׁהִקְפִּיד אֶלָּא שֶׁטָּעָה. וְטַעַם אָמְרוֹ אַחַר מוֹתוֹ, לוֹמַר שֶׁאֲפִלּוּ כָּל יָמָיו דָּרַשׁ וַאֲפִלּוּ כְּבָר מֵת הַדּוֹרֵשׁ לֹא נִמְנַעְתִּי מִלַּחְלוֹק לְצַד אֲמִתּוּת הַדָּבָר אֶצְלִי, אוֹ נִתְכַּוֵּן לוֹמַר שֶׁלֹּא חָלַק עִמּוֹ בְּפָנִים וְשָׁתַק אֶלָּא לְאַחַר מוֹתוֹ, שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁאִם הָיָה בְּחַיִּים חַיּוּתוֹ הָיָה מֵשִׁיב עַל הַדָּבָר לְהוֹכִיחַ כְּמוֹתוֹ, וְרַזַ״ל אֱמֶת יֶהְגֶּה חִכָּם.