צְפַנְיָה ג׳ · ז׳

וְלֹא יִכָּרֵת מְעוֹנָהּ. וְלֹא יֶחֶרְבוּן מְדוֹרֶיהָ.

כָּל אֲשֶׁר פָּקַדְתִּי עָלֶיהָ. וְלֹא יִכָּרֵת מִמֶּנּוּ כָּל הַטּוֹב אֲשֶׁר צִוִּיתִי לְהָבִיא עָלֶיהָ.

אֲמָרֵית בְּרַם תִּדְחֲלוּן מִן קֳדָמַי תְּקַבְּלוּן אוּלְפַן וְלָא יִפְסוֹק מְדוֹרֵיהוֹן מֵאַרְעָא בֵּית שְׁכִנְתִּי כָּל טַבְוָן דַאֲמָרֵית לְהוֹן אַיְתֵי לְהוֹן בְּכֵן אַקְדִימוּ חַבִּילוּ כָּל עוֹבָדֵיהוֹן:

אמרתי, ולא יכרת - מפיך דבר מעונה. והטעם: מעונת הגוים שהכרתי.

אכן השכימו - אנשיך השחיתו.

אמרתי. חשבתי ע״י אבדן העכו״ם באמת עתה תיראו מפני ומהגמול הבא עליהם תקחו מוסר ואז לא יהיה נכרת מדורו זהו בהמ״ק וכן לא יכרת ממנה כל הטובה אשר פקדתי עליה:

אכן. באמת לא כן עשו כי עוד השכימו בזריזות רב ועוד השחיתו כל מעלליהם יותר ממה שעשו מאז:

אך. עניינו כמו באמת וכן אך עצמי ובשרי אתה (בראשית כט):

מעונה. מדורה כמו ה׳ מעון אתה היית (תהלים צ):

פקדתי. צויתי כמו והוא פקד עלי (עזרא א):

עלילותם. מעשיהם:

אמרתי, ובזה חשבתי שעי"כ תיראו אותי יראת הרוממות שתראו גבורתי, או עכ"פ תקחו מוסר לירא יראת העונש בל אחריב ארצכם ג"כ, והמאמרים מקבילים, אמרתי אך תיראי אותי ולא יכרת מעונה, שע"י יראת הרוממות לא יחרב המעון והמקדש ששם שכינתי בתוככם, תקחו מוסר כל אשר פקדתי עליה, שתתיראו מן העונשים והיעודים הרעים אשר פקדתי עליה על עיר ירושלים, אכן כ"ז לא הועיל, כי כבר השכימו השחיתו כל עלילותם, שכבר השחיתו עלילותיהם טרם שעשיתי כל זאת, וא"א עוד שיטיבו מעשיהם אחר שהם נשחתים מכבר עד שא"א עוד לתקנם: