צְפַנְיָה ג׳ · ח׳

קוּמִי לְעַד. שֶׁאָקוּם לְהִתְוַעֵד עֲלֵיכֶם.

בְּכֵן סַבָּרוּ לְמֵימְרִי אֲמַר יְיָ לְיוֹם אִתְגְלָיוּתִי לְמֵדַן אֲרֵי דִינַי לְכַנָשָׁא עַמְמַיָא לְקָרָבָא מַלְכוּתָא לְמִשְׁפַּךְ עֲלֵיהוֹן חֵימְתִי כָּל תְּקוֹף רוּגְזִי אֲרֵי בְּאֶשַׁת פּוּרְעֲנוּתִי יְסוּפוּן כָּל רִשְׁעֵי אַרְעָא:

לכן, ליום קומי - קימה לעד תהיה. ורבי משה אמר: לשלול העולם, כמו: בבקר יאכל עד. ואמר: כי לעד - הפועל כמו: לרד לפניו גוים.

משפטי - משפט הוא שאעשה כן.

וטעם קנאתי - בעבור שיעבדו אלהים אחרים כדרך אל קנא, כי זה לעתיד. ועל דעת רבי משה: על בית שני יתהפכו לעבוד השם לבדו בשפה ברורה הוא לשון הקודש, שבה לבדה נקרא השם הנכבד.

לכן חכו לי. הואיל ולא שבתם אלי לא אמהר הגאולה אלא המתינו לי על היום המוגבל שאקום לשלול את העכו״ם ועל יום מפלת גוג יאמר:

כי משפטי. אשר אז תצא משפטי לאסוף עכו״ם וכו׳ לשפוך עליהם זעמי וכל חרון אפי:

כל הארץ. כל יושבי הארץ:

חכו. ענין המתנה ואיחור כמו ונסתה ולא תחכה (מ״ב ט):

לעד. ענין בזה ושלל כמו בבוקר יאכל עד (בראשית מ״ט:כ״ז):

לכן, אחר שסופר רעת העם ושכל מה שהשתדל כדי שישובו בתשובה ושיהיה אז עת הגאולה לא הועיל, לכן א"א שיהיה אז זמן הגאולה, כי א"א שאני אחכה לכם ר"ל שאקוה ואמתין שאתם תיטיבו מעשיכם ועי"ז תושעו, רק אתם צריכים לחכות לי, ר"ל להמתין עד שיבא העת המיועד באחרית הימים, שאז אתעורר אני אל הגאולה העתידה כשיגיע הקץ האחרון המוגבל הבלתי תלוי במעשיכם כלל, ועז"א ליום קומי, שאז אקום אני מעצמי לגאלכם, וזה יהיה לעד, ר"ל שאז תהיה גאולה נצחית לעד שלא יהיה אחריו גלות עוד, משא"כ הגאולה שע"פ המעשים לא תהיה לעד, כי כשישובו וירעו מעשיהם תבטל הגאולה, אבל ע"ז צריכים אתם לחכות, ר"ל להמתין זמן רב, כי הקץ המוגבל רחוק מאד, ועתה מפרש איך יהיה הגאולה הזאת שיהיה לעד, כי משפטי, ר"ל שאז לא תהיה הגאולה פרטית לישראל לבד, רק משפטי והנהגתי בגאולה זאת יהיה לאסף גוים, שיתאספו כל העמים למלחמת גוג ומגוג, וע"י אסיפתם אשפך עליהם זעמי וכל חרון אפי שיש לי עליהם על שהרעו לישראל, וחוץ מן מה שאעניש אותם דרך נקמה אקנא ג"כ על כבוד שמי, ובאש קנאתי זאת תאכל כל הארץ, כמ"ש וילבש בגדי נקם תלבושת ויעט כמעיל קנאה: