צְפַנְיָה ג׳ · ו׳

הִכְרַתִּי גוֹיִם. הֵבֵאתִי פֻּרְעָנוּת עַל הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת כְּדֵי שֶׁתִּרְאוּ וְתִירָאוּ, כְּמוֹ שֶׁהוּא מְסַיֵּם וְהוֹלֵךְ: ״אָמַרְתִּי אַךְ תִּירְאִי אוֹתִי״.

שֵׁיצֵיתִי עַמְמַיָא אַצְדִיאָה בִּרְנְיָתְהוֹן אַחֲרִיבַית שׁוּקֵיהוֹן מִבְּלִי עָדֵי צְדִיאָה קִרְוֵיהוֹן מִבְּלִי אֱנַשׁ מִבְּלִי יָתֵיב:

הכרתי - היה להם ללמד.

נצדו - תרגום: היתה תהו.

הכרתי גוים. והנה הכרתי את העכו״ם ונשמו מגדליהם:

החרבתי. עשיתי חוצותם חרבות מבלי איש עובר בהן ונשמו עריהם מבלי איש וחוזר ומפרש מאין יושב ר״ל לפי שאין מי יושב בהן לכן אין איש עובר בהן:

נשמו. מל׳ שממון:

פנותם. הם המגדלים הגבוהים כמו ועל הפנות הגבוהות (לעיל א):

החרבתי. מל׳ חרבן:

חוצותם. ענין שוק ורחוב:

נצדו. ענין שממון כי והשמותי אני את הארץ (ויקרא כ״ו:ל״ב) ת״א ואצדי:

הכרתי גוים, אחר שראה שלא התביישו מגדולת ה' השוכן בקרבם, עשה תחבולה אחרת שהכרית גוים וגם עשה חורבן בעריהם, וזה היה בג' מדרגות, תחלה נשמו פנותם, הפנות והקרן זויות שמן הצד, ר"ל צדדי המדינה וגבולותיה, ואח"כ החרבתי חוצותם, החוץ הוא אחורי הבתים שהוא יותר מן הפנות אשר בקצה המדינה, כי החריב את הדרכים בתוך המדינה והכפרים עד שאין עובר, כי נתפשט האויב במדינה, ואח"כ נצדו עריהם, נחרבו הערים בעצמם עד שנעשו מבלי איש מאין יושב: