צְפַנְיָה ג׳ · י״א

לֹא תֵבוֹשִׁי מִכָּל עֲלִילוֹתַיִךְ. כִּי כְּבָר לָקִית וְנִרְצָה עֲוֹנֵךְ.

בְּעִדָנָא הַהִיא לָא תִבְהֲתוּן מִכָּל עוֹבָדַיִךְ בִּישַׁיָא דִי מָרַדְתָּ בְּמֵימְרִי אֲרֵי בְכֵן אֲגַלֵי מִגַוֵיךְ תַּקִיפֵי תוּשְׁבַּחְתֵּךְ וְלָא תוֹסִיפוּן לְאִתְרַבְרָבָא עוֹד בְּטוּרָא דְקוּדְשִׁי:

ביום, עליזי גאותך - שהיו מתגאים בעבור היותם יושבים בהר קדשי.

לא תבושי. לא תסבול בושה בעבור כל רוע העלילות והמעשים אשר פשעת בי מאז:

אסיר מקרבך. ר״ל עוד לא ימצא מי בך שישמח ויתפאר בגאותו ולכן לא תבוש עוד כי בעבור זה תלך העון ואין לו:

לגבהה עוד. להתגאות עוד:

בהר קדשי. ר״ל היושבת בהר קדשי היא ירושלים:

עלילותיך. מעשיך:

עליזי. ענין שמחה:

ביום ההוא לא תבושי מכל עלילותיך, ר"ל שלא ישובו עוד לחטא כמקדם עד שיבושו שנית ממעשיהם הרעים, כי בזמנים הקודמים היה סבת חטאותיהם שלמדו מן העמים שכניהם מסביב אבל אז שכל העמים יקראו בשם ה' ויעבדוהו א"א שיחטאו ישראל כמ"ש (ישעיהו נ״ד:ה׳-ו׳) כי בושת עלומיך תשכחי כי גואלך קדוש ישראל אלהי כל הארץ יקרא כמ"ש בפי' שם), וכן בזמנים הקודמים הוצרכו לכרות ברית עם העמים לבקש מהם עזר ורכב וסוס וחיל ועל ידי כן למדו ממעשיהם, אבל אז אסיר מקרבך עליזי גאותך, ולא תוסיפי לגבהה עוד בגבורה וכח וסוס ורכב וכסף וזהב, רק,