גַּם־כַּסְפָּ֨ם גַּם־זְהָבָ֜ם לֹא־יוּכַ֣ל לְהַצִּילָ֗ם בְּיוֹם֙ עֶבְרַ֣ת יְהֹוָ֔ה וּבְאֵשׁ֙ קִנְאָת֔וֹ תֵּאָכֵ֖ל כׇּל־הָאָ֑רֶץ כִּֽי־כָלָ֤ה אַךְ־נִבְהָלָה֙ יַעֲשֶׂ֔ה אֵ֥ת כׇּל־יֹשְׁבֵ֖י הָאָֽרֶץ׃ {ס}

אַף כַּסְפֵּיהוֹן אַף דְהַבְהוֹן לָא יוּכַל לְשֵׁיזְבוּתְהוֹן בְּיוֹם רוּגְזָא דַייָ וּבְאָשָׁא דְפוּרְעֲנוּתֵיהּ יְסוּפוּן כָּל רַשִׁיעֵי אַרְעָא אֲרֵי גְמִירָא בְּרַם שֵׁיצָאָה יַעְבֵּיד עִם כָּל יַתְבֵי אַרְעָא:

גם - הטעם נפשם גם כספם.

גם כספם וגו׳. לא די שלא יוכלו להציל עצמם בגבורתם כי גם בכספם וזהבם לא יצילו את עצמם בתת שוחד אל הכשדים כי לא יקחו פדיון נפש:

ביום עברת ה׳. ביום בא עברת ה׳:

כל הארץ. כל יושבי הארץ:

כי כלה אך נבהלה יעשה. ר״ל הבהל׳ יעש׳ אך כליון אל כל יושבי הארץ ולא ימצאו פדיון בשוחד ממון:

קנאתו. ענין כעס וחמה כמו הם קנאוני בלא אל (דברים ל״ב:כ״א):

תאכל. ענין השחתה:

נבהלה. מל׳ בהלה:

גם, ואז גם כספם לא יצילם כי בפעם הראשון הסתפק בשלל הכסף ובאש קנאתו שאז תבער קנאת ה' על דבר כבוד שמו ובאש הזה תאכל כל הארץ כי שרף את בית ה' ואת בית המלך, כי כלה כי ה' יעשה כלה את כל יושבי הארץ, אבל הנביא חוזר מדבריו ואומר אך נבהלה יעשה את כל יושבי הארץ, אין דעתו לכלות רק להבהיל אותם כדי שיעשו תשובה, כמ"ש והיה גם בימים האלה לא יעשה אתכם כלה (ירמיה ה' י"ח):