צְפַנְיָה א׳ · י״ז

וַהֲצֵרֹתִי לָאָדָם. לְיִשְׂרָאֵל הַקְּרוּיִים אָדָם.

וּלְחֻמָּם. בְּשָׂרָם. וּלְשׁוֹן עַרְבִי, בָּשָׂר קוֹרִין ׳אַל לַחַם׳.

כַּגְּלָלִים. רְעִי.

וְאָעִיק לִבְנֵי אֱנָשָׁא וְיַהֲכוֹן כְּסָמָן אֲרֵי קֳדָם יְיָ חָבוּ וְיִשְׁתְּפַךְ דִמְהוֹן לְעַפְרָא וּנְבַלְתְּהוֹן כְּסָחִיתָא:

והצרותי לאדם - שהם בערים הבצורות.

ושפך דמם - לרוב כעפר.

ולחומם כגללים - בשרם בלשון ישמעאל וכמוהו וימטר עלימו בלחומו.

כגללים - כמו בגללי צאת האדם.

והצרותי לאדם. אביא צרה על יושבי ארץ ישראל וילכו כעורים מבלי דעת אנה ימצאו הצלה:

כעפר. כמו העפר הנשפך בכל הארץ ובשרם יושלך בכל המקומות כגללי הצואה:

והצרותי. מל׳ צרה:

ולחומם. כן יקרא גם הבשר כמו כי לחמם לנפשם (הושע ט׳:ד׳):

כגללים. כצואה כמו כגללו לנצח יאבד (איוב כ׳:ז׳):

והצרותי, דברי ה' אחרי שאני אציר לבני אדם והם לא יתנו לב לפקוח עיניהם ולשוב אלי, רק והלכו כעורים כולם, ולא יראו שסבת הצרה הוא מפני שלה' חטאו, עי"כ יבא האויב עליהם שנית בעת החורבן ושפך דמם כעפר: