שׁ֭וּבֵנוּ אֱלֹהֵ֣י יִשְׁעֵ֑נוּ וְהָפֵ֖ר כַּעַסְךָ֣ עִמָּֽנוּ׃

שובינו - הנה הטעם שמדבר המשורר על לשון ישראל בגלותינו כאשר שבת שבות יעקב בבית שני, תשיבנו גם עתה.

הפר כעסך - כנגד אספת כל עברתך.

שובנו. פירשתיו:

אלהי ישעינו. כי ישענו תלוי בך ואתה תושיענו ולא אחר:

והפר כעסך. שהיה עמנו זה כמה שנים הפר אותו ובטל אותו:

שובנו. כן שובנו מגלות אחרון והפר כעסך אשר עמנו: