תְּהִלִּים פ״ה · ו׳

הלעולם - בעבור היות גלות בבל שבעים שנה וגלות החל הזה לדור ודור עד היום.

הלעולם. אין ארך הגלות כל כך וכי לעולם תאנף בנו:

תמשך אפך. כלומר תאריך אפך לדור ודור:

הלעולם. וכי עד עולם תכעוס בנו וכי תמשוך אפך לסוף כל הדורות:

תאנף. מלשון אף וחמה:

הלעולם, הלא בהכרח יתבטל כעסך עלינו בעת מן העתים, ויש הבדל בין אף ובין אנף, שאף מורה שהכעס מתגלה ע"י עונש, ואנף מורה שמכלה את האף ע"י העונש, העונש הבא ע"י אף יצוייר שיהיה עונש חלקי, למשל אם התחייב מאה מכות יכהו אחת ויניח המותר לימים הבאים, והעונש הבא ע"י אינוף הוא עונש כללי עד שאין אחריו אף ועונש כלל, ויש הבדל בין לעולם ובין לדור ודור, שלעולם יאמר על הזמן הנצחי הבלתי מתחלק, ולדור ודור יאמר על הזמן המתחלק לפי הדורות, ור"ל אם תאנף ותכלה החרון אף ע"י שתגמור לכלות בנו בפעם א' כל העונש, וכי לעולם תאנף בנו, וכי יהיה עונש של כליה עד שנהיה כלים לעולם, ואם תמשוך אפך, אם לא תענוש אותנו בפעם אחד, רק תמשוך את האף לימים רבים להעניש מעט מעט, ותחלקנו לשני דורות להעניש דור אחר דור, וכי תמשך אפך לדור ודור, הלא בהכרח יכלה בדור אחד ולא ימשך עד סוף כל הדורות, ומפרש שא"א שלעולם תאנף בנו, כי הלא אתה תשוב תחיינו, וא"כ א"א שתעשזה בנו כליה עולמית, שאף אם נדמה את הגוף הכללי של האומה הישראלית בגלותה כעצמות היבשות פגרים מתים, הלא אתה תשוב תחיה את הגוף הכללי הזה, כמ"ש הנה אני פותח את קברותיכם עמי (יחזקאל ל״ז:י״ב), וכן א"א שתמשוך אפך לדור ודור, כי הלא אז עמך ישמחו בך, כי תשוב לשוש עליהם לטוב, וא"כ אבקש הראנו ה' חסדך, שתהיה התשועה הנצחיית עתה בימינו בדור הזה, ולנו תתן ישעך, ושלא תהיה גאולת עראי לפי שעה ע"י התפעלות הרחמים רק שתהיה ע"י חסדך, כי מתנאי החסד שלא יתום לעולם, כי הרחמים ושאר כל המדות הם תלוים לפי המרוחם או המחונן, לפי ענינו או לפי מעשיו, לא כן החסד שהוא מצד האל ולא לפי המקבל, שעז"א בחסד עולם רחמתיך, וגם ישעך תתן לנו, שלא תהיה הישע לפי מעשינו או השתדלותנו רק שלך מצד חסדך: