אָסַ֥פְתָּ כׇל־עֶבְרָתֶ֑ךָ הֱ֝שִׁיב֗וֹתָ מֵחֲר֥וֹן אַפֶּֽךָ׃

אספת - כדרך אספו נגהם ופעול השיבות - הוא אפך והנה מחרון כמו מחרות, שם הפועל.

מחרון. הוא מקור בתוספת נו"ן כמו מחרות ואיננו כמו שוב מחרון אפך כי אותו הוא שם סמוך למלת אפך ואילו היה כמהו היה לו לומר שבת מחרון אפך אבל השיבות הוא פעל יוצא והפעול הוא אפך כאילו אמר השיבות אפך שלא יחרה:

אספת. הכנסת עברתך לבל תכעוס בהם:

השיבות. חזרת מחרון אפך:

אספת. ענין הכנסה כמו ואין איש מאסף (שופטים י״ט:ט״ו):

עברתך. מל׳ עברה וזעם: