תְּהִלִּים פ׳ · ט״ז

וכנה - הם ישראל, והעד: אמצת לך.

ועוד: אשר נטעה ימינך - כמו ותטעה ותהיה מלת ופקוד מושכת אחרת, אף על פי שהוא בפסוק אחר כמו: כי אמר גר הייתי, עם כי אלהי אבי בעזרי וכן היא: ופקוד כנה.

כנה - תואר לגנה או לגפן שהיא מכוננת. ויש אומרים: כי הכ"ף תחת גימל ולא מצאנו שהתחלפו רק שי"ן בסי"ן ואותיות אהוי.

ויש אומרים: כי בכנה - היה ראוי להיותו על דרך: רבה צבאך. ור' יהודה הלוי מ"כ אמר: כי הנו"ן חסר דגש התחברות שנים נונין, כמו הללוהו מבנין הכבד הדגוש לשון ציווי וככה אמר וכן בן נ"ל אנ"י יא"י המגי"ה, ועל שמלת על לשון ציווי, כמו: אל נא צו את בני ישראל הפך יכרסמנה.

ומלת בן - סעיף, כמו: בן פורת יוסף.

וכנה. לפי מקומו נטיעה ויש אומרים כי הוא כמו וגינה בגימ"ל כי הכ"ף והגימ"ל ממוצא אחד: ויש לפרש כנה. כממו מכון והדגוש תמורת הנח והיא ירושלים או בית המקדש:

על בן. ענף:

אמצתה לך. כי כבר אמצת אותה לך ועתה נטשתה אותה:

בן. לשון נקבה כמו בן פורת יוסף או טעמו לבנה שזכר:

וכנה. מקום מושב הגפן אשר ימינך נטעה בה את הגפן והיא א״‎י:

ועל בן. ר״‎ל תן השגחתך על א״‎י ועל הבן אשר חזקת לך והוא ישראל:

וכנה. מל׳ כן ובסיס:

אמצתה. מל׳ אומץ וחוזק: