תְּהִלִּים מ״ד · כ״ו

כִּ֤י שָׁ֣חָה לֶעָפָ֣ר נַפְשֵׁ֑נוּ דָּבְקָ֖ה לָאָ֣רֶץ בִּטְנֵֽנוּ׃

הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים

טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור

במילים פשוטות

תְּהִלִּים מ״ד כ״ו נלמד כאן עם 5 מפרשים קלאסיים: אבן עזרא, רד״ק, מצודת דוד, מצודת ציון, מלבי״ם. הפסוק הוא הפסוק הכ״ו בפרק מ״ד בתְּהִלִּים, מתוך 27 פסוקי הפרק. הסבר מקורי בעברית פשוטה לפסוק זה נמצא בכתיבה ויתווסף כאן.

כל המפרשים

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

כי - מה תקוה תהיה לנו ונפשינו שהיא מן השמים העליונים.

שחה לעפר - והדבק לארץ הוא הקבר.

וטעם בטננו - הוא הגוף.

Ibn Ezra on Psalms -- Daat

רד״ק

רבי דוד קמחי · פרובנס, המאה ה־13

כי. מתי תושיענו כי נפשנו שחה עד לעפר כלומר קרובה לצאת מן הגוף:

דבקה לארץ בטננו. כי הנופל יסמוך על ידו וכי תמעד ידו הנה בטנו דבקה לארץ:

Derekh Mesilah, Furth 1843

מצודת דוד

רבי דוד אלטשולר · המאה ה־18

כי שחה. נפשנו מושפלת עד לעפר:

On Your Way

מצודת ציון

רבי יחיאל הלל אלטשולר · המאה ה־18

שחה. מלשון שחיה וכפיפה:

On Your Way

מלבי״ם

רבי מאיר לייבוש · המאה ה־19

כי שחה לעפר נפשנו, הוא גלות הנפש, וגם דבקה לארץ בטננו גלות הגוף:

On Your Way