מַ֘הֵ֤ר עֲנֵ֨נִי ׀ יְהֹוָה֮ כָּלְתָ֢ה ר֫וּחִ֥י אַל־תַּסְתֵּ֣ר פָּנֶ֣יךָ מִמֶּ֑נִּי וְ֝נִמְשַׁ֗לְתִּי עִם־יֹ֥רְדֵי בֽוֹר׃

מהר - כי כמעט, כלתה רוחי, ונמשלתי עם יורדי בור. הטעם כפול, או מלת ואל תסתר, בעבור אחרת כמו בטרם הרים יולדו ואל אהיה נמשל עם יורדי בור.

מהר כי קרוב אני אל המות, לפיכך צרך שתמהר שתענני כי כלתה רוחי כמעט אמות:

אל תסתר. שאם תסתר פניך מעט ממני ונמשלתי עם יורדי בור:

השמיעני בבקר. עת הצרה היא נקראת ערב, ועת הישועה בקר:

דרך זו אלך. אני אברח מפני הרודפים אחרי:

נשאתי נפשי. כמו ואליו הוא נושא נפשו, ענין התוחלת:

כלתה רוחי. לגודל התאוה כמעט כלתה רוחי מן הגוף ויצאה לה:

ונמשלתי. ר״‎ל כי כאשר תסתר פניך אהיה נמשל ליורדי בור:

מהר, עם הציור הזה שמצייר כי כפשע בינו ובין המות, מתעורר שכח היחול והבטחון, אומר מהר ענני ה' אחר שכלתה רוחי, וכבר יצאה רוחי ועומד על מפתן הגויעה, וכן אל תסתר פניך ממני, שאל תפנה פניך ממני רגע כי בהפנותך ממני, הנה כבר נמשלתי עם יורדי בור, כי חיי תלוים בשערה: