דָּ֭מִיתִי לִקְאַ֣ת מִדְבָּ֑ר הָ֝יִ֗יתִי כְּכ֣וֹס חֳרָבֽוֹת׃

דמיתי לקאת - סמוך ובלא סמוך גם הוא בתי"ו, רק הקו"ף כשאינו סמוך קמוצה.

ככוס - כמו: את הכוס ואת השלך והנה נפשו משתוממת בתוכו, כמו הכוס שהוא דר בחרבות.

דמיתי. הקאת הוא קיק והא עוף מדבר, וקולו כקול נהי לפיכך אמר דמיתי לקאת מדבר ורוצה לומר לקולו: וכן ככוס חרבות. שהוא עף ושוכן במקומות החרבים וקולו כקול נהי או פירושו אני חושב בעצמי שאני כאילו אני מדבר עם העופות ששוכנים במדבר שאין שם יישוב בני אדם:

דמיתי. דומה אני לקאת היושבת במדבר הצועקת קול יללה ואל הכוס השוכן בחרבות כי כן גם אני אזעק בקול מר ואשב שומם ויחידי:

לקאת. ככוס שמות עופות מצויות במדבר ובחרבות:

דמיתי, ר"ל תחלה דמיתי לקאת הדר במדבר, והקאת מחייתו מן הדגים וצריך ללכת בכל יום מן המדבר אשר הוא חונה שם אל הנהרות לצוד הדגים שהוא דרך רחוק, כן אני שוכן במדבריות נפרד מבני אדם, ואני צריך ללכת בהחבא אל הישוב לבקש פרנסתי, ואח"כ שהוקל עול הגלות מעט וניתן לי רשות לשכון בישוב, לא הניחו אותי לגור בעיר רק הייתי ככוס חרבות, הוצרכתי לגור בחרבות שלפני הערים נפרד מן העיר: