תְּהִלִּים ק״ב · ו׳

מִקּ֥וֹל אַנְחָתִ֑י דָּבְקָ֥ה עַ֝צְמִ֗י לִבְשָׂרִֽי׃

הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים

טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור

במילים פשוטות

תְּהִלִּים ק״ב ו׳ נלמד כאן עם 4 מפרשים קלאסיים: אבן עזרא, רד״ק, מצודת דוד, מלבי״ם. הפסוק הוא הפסוק הו׳ בפרק ק״ב בתְּהִלִּים, מתוך 29 פסוקי הפרק. הסבר מקורי בעברית פשוטה לפסוק זה נמצא בכתיבה ויתווסף כאן.

כל המפרשים

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

מקול - מרוב צעקתי כחש בשרי וזה הוא: דבקה עצמי לבשרי.

Ibn Ezra on Psalms -- Daat

רד״ק

רבי דוד קמחי · פרובנס, המאה ה־13

מקול. ידוע כי האנחה וצרת הלב מכחשת הבשר וכאשר תהיה עמה הצעקה כל שכן שיכחש לגמרי עד שידבק העצם לעור, וקורא העור בשר לפי שעור האדם הוא הבשר שאינו נפשט מהבשר כעור הבהמה לפיכך זכר הבשר במקום העור וכן יזכור העור במקום הבשר יאכל בדי עורו:

Derekh Mesilah, Furth 1843

מצודת דוד

רבי דוד אלטשולר · המאה ה־18

דבקה. כי מקול האנחה משמן בשרי ירזה ודבקה לעצמותי:

On Your Way

מלבי״ם

רבי מאיר לייבוש · המאה ה־19

מקול, כי בשר המעיים נדבק אל העצמות בסבת קול האנחה, וזה סבה לביטול כח המעכל, כמ"ש (איוב י״ט:כ׳) בעורי ובבשרי דבקה עצמי ואתמלטה בעור שני כמ"ש זה, ויספר מעמד האומה בימי רדיפת הדת:

On Your Way