שׁוֹפְטִים ט׳ · ל״ז

וְאוֹסֵף עוֹד גַעַל לְמַלָלָא וַאֲמַר הָא עַמָא נָחְתִין מִן תּוּקְפָא דְאַרְעָא וּמַשְׁרִיתָא חֲדָא אַתְיָא מֵאוֹרַח מֵישַׁר מְעוֹנְנַיָא:

הנה עם. לא צל הרים הוא, כי ׳הנה עם יורדים׳ וכו׳:

טבור. מיצוע הארץ וגבהו נקרא ׳טבור׳, על שם שהטבור והוא השרר שבאדם הוא בגובה הגוף ובאמצעיתו, וכן (יחזקאל לח יב) על טבור הארץ:

אבל געל הוסיף שרואה שהוא עם, ושהם חלוקים לראשים, וציין מקומם, והיה דעתו לשוב העירה.