שׁוֹפְטִים ז׳ · כ״א

וְקָמוּ גְבַר בְּאַתְרֵיהּ סְחוֹר סְחוֹר לְמַשְׁרִיתָא וּרְהָטַת כָּל מַשְׁרִיתָא וְיַבִּיבוּ וְאַפָכוּ:

איש. כל אחד מישראל עמד במקומו סביב למחנה מדין:

ויריעו. תרועת שבר וניסה:

תחתיו. במקומו:

ויעמדו. רצה לומר ואז עמדו עדיין איש במקומו סביב למחנה מזה נתהוה כבר רעש במחנה, וירץ כל המחנה התחילו לרוץ זה לפה וזה לפה מתוך בהלה, ויריעו וינוסו אז מקצתם הריעו תרועת מלחמה ומקצתם התחילו לנוס, כי נעשה מבוכה ביניהם.