וְהַמּוֹעֵ֗ד הָיָ֛ה לְאִ֥ישׁ יִשְׂרָאֵ֖ל עִם־הָאֹרֵ֑ב הֶ֕רֶב לְהַעֲלוֹתָ֛ם מַשְׂאַ֥ת הֶעָשָׁ֖ן מִן־הָעִֽיר׃

וְזִמְנָא הֲוָה מְתַקֵן לֶאֱנַשׁ יִשְׂרָאֵל עִם כְּמָנָא דְיִסְגוּן לְאַסָקוּתְהוֹן יְטוּר דִתְנָן מִן קַרְתָּא:

והמועד היה. רצה לומר, מאז בעת שלחו את האורב היה להם סימן עם האורב לדעת זמן בואם אל העיר:

הרב להעלותם. רצה לומר, סימן ידיעת הזמן היה, שהם יעלו הרבה עליית עשן מן העיר, על ידי שרפת דברים המרבים עשן:

והמועד. הזמן, כמו (ירמיהו מו יז) העביר המועד, ורוצה לומר, הודעת זמן בואם:

הרב. הרבה:

משאת העשן. עמוד העשן, על שם שנשאת כלפי מעלה: