וְהָאֹרֵ֣ב הֵחִ֔ישׁוּ וַֽיִּפְשְׁט֖וּ אֶל־הַגִּבְעָ֑ה וַיִּמְשֹׁךְ֙ הָאֹרֵ֔ב וַיַּ֥ךְ אֶת־כׇּל־הָעִ֖יר לְפִי־חָֽרֶב׃

וּכְמָנָא אוֹחִי וְאִתְנְגִיד עַל גִבְעֲתָא וְאִתְנְגִיד כְּמָנָא וּמְחָא יַת כָּל קַרְתָּא לְפִּתְּגָם דְחָרֶב:

והאורב החישו. בעודם רודפים, מהרו בני האורב ופשטו על העיר ונמשכו לתוכה והכו אותה:

החישו. מהרו, כמו (תהלים נה ט) החישה מפלט לי:

ויפשטו. ענין פזור, וכדרך הנלחמים:

לפי. חדוד החרב תקרא פה:

והאורב. בעת ההיא שעשו ישראל א"ע נסים פעם שנית, בעת ההיא החישו האורב ופשטו על העיר ויכו את אנשי העיר. אבל יען שהמועד היה לאיש ישראל עם האורב, רצה לומר שכן שמו מועד וגבלו הזמן ביניהם שזמן תחלת המלחמה יהיה בעת שירבו להעלות משאת העשן מן העיר, שאז יצא האורב מן העיר לסגרם מרוח השלישית, וזה נמשך במעט זמן עד שגמרו להכות את אנשי העיר, ולכן מסבה זאת: