וַאֲרֵי אָקֵים יְיָ לְהוֹן נְגִידִין וַהֲוָה מֵימְרָא דַייָ בְּסַעֲדֵיהּ דִנְגִידָא וּפָרִיק לְהוֹן מִיַד בַּעֲלֵי דְבָבֵיהוֹן כָּל יוֹמֵי נְגִידָא אֲרֵי מְתִיב מִמֵימְרָא דַאֲמַר יְיָ וּמְקַבֵּל צְלוֹתְהוֹן וּפָרִיק לְהוֹן מִן קֳדָם דַחֲקֵיהוֹן וּמְשַׁעְבְּדֵיהוֹן:
וכי הקים. וכאשר היה מקים להם שופטים:
עם השפט. עם כל שופט בזמנו:
והושיעם. מוסב על ה׳:
מנאקתם. מחמת שצעקו להתפלל ולשוב לה׳ ולא מאהבת המקום, כי אם מלחץ האויב:
ינחם. ענין הפוך מחשבה:
מנאקתם. ענין צעקה מכאב לב, כמו (שמות ו ה) שמעתי את נאקת:
לחציהם ודחקיהם. הוא כפל ענין במלות שונות ובא לחזק הדבר, והוא כלל גדול בדברי הנביאים:
וימת. אבל יהושע מת וגם כל הדור ההוא נאספו, ויקם דור אחר אשר לא ידעו את ה' ע"י העיון והלימוד וגם לא ידעו את המעשה עפ"י ראות עיניהם ומאז התחילו לעזוב ארחות יושר ללכת בדרכי חשך.
וכי. רצה לומר ולפעמים הקים כו' שופטים והיה ה' כו' והושיעם כו' כל ימי חיי השופט, וגם זה היה לפי מעשה הדור כי ינחם ה' מנאקתם מפני לוחציהם. כי עמדו בצדקם כל ימי השופט וצעקו אל ה' ונחם אל הרעה כל ימי השופט, ומ"ש לוחציהם ודוחקיהם, הלוחץ נגשו במס ועבדות, והדוחק בא במקומו וצר לו המקום כמו שאמר ואיש אחיו לא ידחקון (יואל ב'), אבל בכ"ז.
וספר דרך כלל איך ריה מנהגם בימי השופטים עד שלא יתישבו לעבוד את ה' כי אם בימי השופט ובמותו ישובו להשחית דרכם:
