שְׁמוּאֵל ב׳ ז׳ · כ״ז

אֲרֵי אַתְּ יְיָ צְבָאוֹת אֱלָהָא דְיִשְׂרָאֵל חֲוֵיתָא לְעַבְדָךְ לְמֵימָר מַלְכוּ אֲקַיֵם לָךְ עַל כֵּן הֲוָת בְּלִבָּא דְעַבְדָךְ לְצַלָאָה קֳדָמָךְ יַת צְלוֹתָא הָדֵין:

כי אתה וכו׳ גליתה. רצה לומר: הואיל והודעתני שתבנה לי בית מלכות לזה מצאתי את לבי להתפלל עליה, ולולי זאת לא ערב לבי לגשת להתפלל על דבר גדול כזה:

מצא. ענין הזמנה, וכן (ויקרא ט יג): ואת העולה המציאו:

כי אתה ולבל יחשב לו זאת כגאוה וגודל לבב שמתנשא עד המעלה הזאת יאמר כי לא המציא זאת מרוחו רק כי אתה ה' שאתה אלהי ישראל בהשגחתך הדבוקה בם בהנהגה הפלאית, גלית את אזן עבדך לאמר בית אבנה לך, שמזה השכלתי כי בחרתני למדרגה הזאת, ע"כ מצא עבדך את לבו וכו':