כִּֽי־אַתָּה֩ יְהֹוָ֨ה צְבָא֜וֹת אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל גָּלִ֜יתָה אֶת־אֹ֤זֶן עַבְדְּךָ֙ לֵאמֹ֔ר בַּ֖יִת אֶבְנֶה־לָּ֑ךְ עַל־כֵּ֗ן מָצָ֤א עַבְדְּךָ֙ אֶת־לִבּ֔וֹ לְהִתְפַּלֵּ֣ל אֵלֶ֔יךָ אֶת־הַתְּפִלָּ֖ה הַזֹּֽאת׃

אֲרֵי אַתְּ יְיָ צְבָאוֹת אֱלָהָא דְיִשְׂרָאֵל חֲוֵיתָא לְעַבְדָךְ לְמֵימָר מַלְכוּ אֲקַיֵם לָךְ עַל כֵּן הֲוָת בְּלִבָּא דְעַבְדָךְ לְצַלָאָה קֳדָמָךְ יַת צְלוֹתָא הָדֵין:

כי אתה וכו׳ גליתה. רצה לומר: הואיל והודעתני שתבנה לי בית מלכות לזה מצאתי את לבי להתפלל עליה, ולולי זאת לא ערב לבי לגשת להתפלל על דבר גדול כזה:

מצא. ענין הזמנה, וכן (ויקרא ט יג): ואת העולה המציאו:

כי אתה ולבל יחשב לו זאת כגאוה וגודל לבב שמתנשא עד המעלה הזאת יאמר כי לא המציא זאת מרוחו רק כי אתה ה' שאתה אלהי ישראל בהשגחתך הדבוקה בם בהנהגה הפלאית, גלית את אזן עבדך לאמר בית אבנה לך, שמזה השכלתי כי בחרתני למדרגה הזאת, ע"כ מצא עבדך את לבו וכו':