שְׁמוּאֵל ב׳ ז׳ · כ״ו

וְיִסְגֵי שְׁמָךְ עַד עָלְמָא לְמֵימַר יְיָ צְבָאוֹת אֱלֹהִים עַל יִשְׂרָאֵל וּבֵית עַבְדָךְ דָוִד יְהֵי מְתַקֵן קֳדָמָךְ:

ויגדל שמך. ובזה יגדל שמך עד עולם, כי יאמרו הכל, שעד עולם הוא אלהי ישראל, ואף בית דוד נכון לפניו למנוחה עד עולם, ואין בו חלילה השתנות לחזור מדבריו:

ויגדל שמך, רצה לומר הנה על ידי בני ישראל שהתנהג עמהם בדרך הפלאיי ההשגחיי עשה לו שם, כי כמו שערך ה' ההנהגה הטבעיית המסודרת מצבא השמים חק נתן ולא יעבור, כן ערך לעומתו ההנהגה הנסיית המסודרת לפי מעשי עם ה' ועבודתו שבו ישדד כל מערכת השמים, והנהגה זו ינהיג ה' בעצמו שלא על ידי אמצעי ובזה יודע בשם כי הוא האדון והמנהיג, וכמו שבהנהגה הטבעיית תהיה השמש מולכת השמים וראש לכל הככבים היוצאים על ידה, כן בהנהגה ההשגחיית שעל ידי ישראל הכין את בית דוד, אשר כסאו כשמש נגדו, שינהיג מערכת ה' כשמש המנהגת מערכת השמים וכולם יסובו לרגלה, וכמו שהכלים שעל ידו ינהיג ההנהגה הטבעיית קיימים לעולם, כן ראוי שהכלים שעל ידי ינהיג ההנהגה ההשגחיית יהיו נצחיים, שהם בית ישראל ובית דוד, וכמ"ש ירמיה (לא לה לו) כה אמר ה' נותן שמש לאור יומם וכו' אם ימושו החוקים האלה מלפני וכו' גם זרע ישראל ישבותו, ושם (לג כ) אם תפרו את בריתי היום וכו' גם בריתי תופר את דוד עבדי מהיות לו בן מולך על כסאו, מבואר ששניהם דומים אל הכלים שבהם ינהיג ההנהגה הכללית שבהתבטלם תושבת כל המציאות, וזה שכתוב ויגדל שמך עד עולם לאמר ה' צבאות אלהים על ישראל רצה לומר שעל ידם הוא אלהים מנהיג הנהגה מיוחדת כפי חפצו ורצונו, ובית עבדך דוד יהיה נכון לפניך שהם היושבים ראשונה במלכות שמים בהנהגה הזאת האלהית: