שְׁמוּאֵל ב׳ י״ג · כ״ד

וַאֲתָא אַבְשָׁלוֹם לְוַת מַלְכָּא וַאֲמַר הָא כְעַן גָזְזִין לְעַבְדָךְ יֵיזֵיל כְּעַן מַלְכָּא וְעַבְדוֹהִי עִם עַבְדָךְ:

עם עבדך. על עצמו אמר:

הנה נא גוזזים לעבדך. כשהיו להם גוזזים היו שמחים על הטובה כמו ששלח דוד לנבל כי על יום טוב באנו, והנה היה מתחבולת אבשלום ששאל מהמלך שילך הוא ועבדיו עמו לשמוח ולאכול ולשתות עמו כי ידע כי זה דבר בלתי ראוי שיתרצה בו המלך גם עשה זה כדי שיתרצה דוד לשלוח אמנון עמו ולא יתן את לבו אל דבר אמנון השנאה הראויה בין אבשלום ובין אמנון על דבר תמר אחותו והנה היה אמנון הבן הבכור לדוד שראוי למלוך שהיה ראוי שימלוך אחריו ולזה נתעצב דוד יותר באמנון מזולתו משאר הבנים: