שְׁמוּאֵל ב׳ י״ג · כ״ה

וַאֲמַר מַלְכָּא לְאַבְשָׁלוֹם לָא בְרִי לָא כְעַן נֵיזִיל כֻּלָנָא וְלָא נִתְקֵיף עֲלָךְ וְאַתְקֵיף בֵּיהּ וְלָא אָבָה לְמֵיזַל וּבָרְכֵיהּ:

ולא נכבד עליך. כי כאשר נלך כלנו, יהיה לך לעול כבד וטרחה מרובה:

ויברכהו. על נדבת לבו:

ויפרץ. ענין הפתוי ברבוי דברים, והוא הפוך מן (שם יט ג): ויפצר בם:

ויפרץ בו ולא אבה ללכת שתחלה השיב שנמנע מלכת מצד שיכביד עליו, כי אז בהכרח ילכו עמו כל עבדי המלך, ובאשר הפציר בו השיב שאינו רוצה ללכת מצד עצמו: