וַֽיְהִי֙ לִשְׁנָתַ֣יִם יָמִ֔ים וַיִּהְי֤וּ גֹֽזְזִים֙ לְאַבְשָׁל֔וֹם בְּבַ֥עַל חָצ֖וֹר אֲשֶׁ֣ר עִם־אֶפְרָ֑יִם וַיִּקְרָ֥א אַבְשָׁל֖וֹם לְכׇל־בְּנֵ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃

וַהֲוָה לִזְמַן תַּרְתֵּין שְׁנִין וַהֲווֹ גָזְזִין לְאַבְשָׁלוֹם בְּמֵישַׁר חָצוֹר עִם בֵּית אֶפְרָיִם וְזַמִין אַבְשָׁלוֹם לְכָל בְּנֵי מַלְכָּא:

ויהיו גוזזים. והיה מדרכם לעשות משתה ושמחה וכן בנבל נאמר (שמואל א כה ח): על יום טוב באנו:

לשנתים ימים. לשתי שנים:

גוזזים. את הצאן:

עם אפרים. סמוך לנחלת אפרים, כמו (בראשית כה יא): עם באר לחי ראי: