וַיֹּ֨אמֶר ל֤וֹ דָוִד֙ לְֽמִי־אַ֔תָּה וְאֵ֥י מִזֶּ֖ה אָ֑תָּה וַיֹּ֜אמֶר נַ֧עַר מִצְרִ֣י אָנֹ֗כִי עֶ֚בֶד לְאִ֣ישׁ עֲמָלֵקִ֔י וַיַּעַזְבֵ֧נִי אֲדֹנִ֛י כִּ֥י חָלִ֖יתִי הַיּ֥וֹם שְׁלֹשָֽׁה׃

וַאֲמַר לֵיהּ דָוִד דְמָן אַתְּ וְאֵי מִדֵין אַתְּ וַאֲמַר עוּלֵימָא מִצְרָאָה אֲנָא עַבְדָא לְגַבְרָא עַמַלְקָאָה וְשַׁבְקַנִי רִבּוֹנִי אֲרֵי אִתְמְרָעִית יוֹמָא דֵין דְנָן תְּלָתָא יוֹמִין:

למי אתה. עבד של מי אתה, ומאיזה עם אתה:

כי חליתי. ולא יכולתי לילך בשוה לו ולזה עזב אותי בדרך:

היום שלשה. היום מלאו שלשה ימים:

ואי מזה. איה העם שתאמר מזה אתה: