וַיִּתְּנוּ־לוֹ֩ פֶ֨לַח דְּבֵלָ֜ה וּשְׁנֵ֤י צִמֻּקִים֙ וַיֹּ֔אכַל וַתָּ֥שׇׁב רוּח֖וֹ אֵלָ֑יו כִּ֠י לֹא־אָ֤כַל לֶ֙חֶם֙ וְלֹא־שָׁ֣תָה מַ֔יִם שְׁלֹשָׁ֥ה יָמִ֖ים וּשְׁלֹשָׁ֥ה לֵילֽוֹת׃ {ס}

וִיהָבוּ לֵיהּ פִּילַס דְבֵלְתָּא וּתְרֵין אִיתְכְּלִין דְעִינְבִין יַבִּישִׁין וְאָכַל וְתָבַת רוּחֵיהּ לֵיהּ אֲרֵי לָא אֲכַל לַחְמָא וְלָא שָׁתָא מַיָא תְּלָתָא יְמָמִין וּתְלָתָא לֵילַוָן:

ושני צמוקים. שני אשכלות צמוקים:

ותשב רוחו אליו. אמר דרך הפלגה וגוזמא, כאלו יצאה רוחו מחולשת הרעבון, ושבה אליו כשהאכילו:

פלח. חתיכה, כמו (שיר השירים ד ג): כפלח הרמון:

דבלה. תאנים דרוסות יחד, עד שנעשים גוף אחד, וכן (לעיל כה יח): ומאתים דבלים:

צמוקים. ענבים יבשים, והוא מלשון (הושע ט יד): ושדים צומקים: