שְׁמוּאֵל א׳ כ׳ · ו׳

אִם מִבְעָא יִבְעִינַנִי אֲבוּךְ וְתֵימַר אִשְׁתְּאָלָא אִשְׁתְּאַל מִנִי דָוִד לְמֵיזַל לְבֵית לֶחֶם קַרְתֵּיהּ אֲרֵי שֵׁירוּי נִכְסַת קוּדְשַׁיָא יוֹמָא דֵין תַּמָן לְכָל זַרְעִיתָא:

אם פקוד. אם יזכור בי לשאול עלי, אז תשיב לומר שנשאל ממני ללכת לעירו על הזבח הקבוע לבני משפחתו בכל שנה [וחשב כי בזולת ראש חדש לא ישאל עליו, כי אין הדבר קבע לבוא בכל יום, ואף בראש חדש לבד, לא ישאל, בחשבו שמקרה הוא, וכאשר היה באמת שחדל לשאול בראש חדש, אולם כשלא יבוא בראש חודש וגם ביום שלאחריו, אז קרוב הדבר שישאל עליו]:

פקוד. ענין זכרון והשגחה, כמו (בראשית כא א): וה׳ פקד את שרה:

נשאול. מלשון שאלה ובקשה:

לרוץ. לילך במרוצה ומהר:

הימים. השנה, כמו (ויקרא כה כט): ימים תהיה גאולתו:

כי זבח הימים שם לכל המשפחה. יתכן שעל דבר נס עשה השם ית' להם היו עושים שנה בשנה ביום ההוא זבחי שלמים וזה היה נקרא זבח שלמים לכל המשפחה: