אִם־כֹּ֥ה יֹאמַ֛ר ט֖וֹב שָׁל֣וֹם לְעַבְדֶּ֑ךָ וְאִם־חָרֹ֤ה יֶחֱרֶה֙ ל֔וֹ דַּ֕ע כִּֽי־כָלְתָ֥ה הָרָעָ֖ה מֵעִמּֽוֹ׃

אִם כְּדֵין יֵימַר טָב שְׁלָם לְעַבְדָךְ וְאִם מִתְקֵיף יִתְקֵיף לֵיהּ דַע אֲרֵי גְמִירָא בִישְׁתָא מִנֵיהּ:

טוב. רצה לומר: טוב עשית מה שנתת לו רשות ללכת:

שלום לעבדך. אז תדע כי שלום לי, ואיננו רוצה להמיתני:

דע כי כלתה. רצה לומר: סוף דעתו להמיתני, ולזה חרה לו על מה שלא אהיה מצוי אצלו לשלוח בי יד:

כה. כן:

כלתה. ענין סוף וגמר: