שִׁיר הַשִּׁירִים ו׳ · י״ב

לֹא יָדַעְתִּי. כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל מִתְאוֹנֶנֶת: "לֹא יָדַעְתִּי לְהִזָּהֵר מִן הַחֵטְא שֶׁאֶעֱמֹד בִּכְבוֹדִי וּבִגְדֻלָּתִי, וְנִכְשַׁלְתִּי בְּשִׂנְאַת חִנָּם וּמַחֲלֹקֶת שֶׁגָּבְרָה בְמַלְכֵי בֵית חַשְׁמוֹנַאי, הוֹרְקְנוֹס וַאֲרִיסְתּוֹבְלוֹס, עַד שֶׁהָיָה מֵבִיא אֶחָד מֵהֶם אֶת מַלְכוּת רוֹמִי וְקִבֵּל מִיָּדוֹ הַמְּלוּכָה וְנַעֲשָׂה לוֹ עֶבֶד, וּמֵאָז 'נַפְשִׁי שָׂמַתְנִי' לִהְיוֹת 'מֶרְכָּבוֹת' לְהַרְכִּיב עָלַי נְדִיבוּת שְׁאָר אֻמּוֹת:

עַמִּי נָדִיב. כְּמוֹ עַם נָדִיב. יו"ד יְתֵרָה כיו"ד שֶׁל "שֹׁכְנִי סְנֶה," "גְּנֻבְתִי יוֹם", "רַבָּתִי עָם":

נַפְשִׁי שָׂמַתְנִי. אֲנִי בְעַצְמִי מִנִּיתִים עָלַי, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר, "וְאַתְּ לִמַּדְתְּ אֹתָם עָלַיִךְ אַלֻּפִים לְרֹאשׁ":

הפעם הב'ענתה לא ידעתי אנה היית באי זה גן לכך נפשי שמתי במרכבות עם נדיב לבקשך

לא ידעתי. חזרה החשוקה להתאונן ולומר הנה אז לא שמתי לבי לדעת ולהזהר בכבוד החשוק לפתוח לו הדלת מיד, והנה נפשי עשתה לי להיות מרכבות להטעין עלי נדיבי עם, רוצה לומר להיות משועבדת ונכנעת אליהם כדרך היושבת בדודה וגלמודה והנמשל הוא לומר שכנסת ישראל תתאונן לומר לא שמתי לבי מאז לצאת מבבל כולנו יחד כאשר צוה ה׳, ונפשי עשתה לעצמה להיות משועבדת בגולה:

שמתני. מלשון שימה ועשיה:

עמי. היו״ד יתירה כמו שוכני סנה (דברים לג טז) ורבים כמוהו:

נדיב. ענין שררה כי דרך השר לנדב ולתת מתן:

משל:אמנם חוזרת מדבריה, אומרת לא ידעתי אני בעצמי איני יודע למה יצאתי. רק נפשי, ר"ל דודי הרועה שהוא נפשי וחיי רוחי, הוא שם אותי מרכבות עמי נדיב, הוא המניע אותי כמרכבה רצה וחשה אל עמי נדיב, אל בני עמי הנדיבים, שלא אהיה עוד כלואה בחדרי שלמה, רק אצא וארכב אל בני עמי:

מליצה:לא ידעתי. באמצע חשבונותיה שמחשבת על פעולות גויתה ומעשהו בזה העולם. ופוקדת על כל מעשיו שעשה בעודו חי. הגיע לה זמן הגויעה שתאסוף רגליה על המטה. ותצא ללכת בדרך עולם, מפסקת מלחשוב בעניני החיים האלה. אומרת לא ידעתי עוד דבר. כי נפשי ר"ל ה' שהוא נפשי ורוחי. היא שמתני מרכבות עמי נדיב, ר"ל שם אותי כמרכבה וצוני לרכוב ברכב אש וסוסי אש לעלות בסערה השמים אל עמי נדיב. (מלשון אני נאסף אל עמי). שארכב חיש קל אל הצדיקים אשר בעולם הנשמות: