שִׁיר הַשִּׁירִים ז׳ · א׳

שׁוּבִי שׁוּבִי הַשּׁוּלַמִּית. אוֹמְרִים אֵלַי, "שׁוּבִי שׁוּבִי מֵאַחַר הַמָּקוֹם":

הַשּׁוּלַמִּית. הַשְּׁלֵמָה בֶאֱמוּנָתֵךְ עִמּוֹ, שׁוּבִי שׁוּבִי אֵלֵינוּ:

וְנֶחֱזֶה בָּךְ. נַצִּיב מִמֵּךְ נְצִיבִים וְשִׁלְטוֹנִים, כְּמוֹ "וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם". כָּךְ דָּרַשׁ רַבִּי תַּנְחוּמָא. דָּבָר אַחֵר: "וְנֶחֱזֶה בָּךְ", נִתְבּוֹנֵן אֵלַיִךְ מַה גְּדֻלָּה לִתֵּן לָךְ. וְהִיא אוֹמֶרֶת, "מַה תֶּחֱזוּ בַּשּׁוּלַמִּית"? מַה גְּדֻלָּה אַתֶּם יְכוֹלִים לִפְסֹק לִי שֶׁתְּהֵא שָׁוָה לִגְדֻלָּתִי, אֲפִלּוּ לִגְדֻלַּת דִּגְלֵי מְחוֹלוֹת מַחֲנוֹת הַמִּדְבָּר?

הפעם הא'השולמית. שהיא ממדינת שלם [ו]היא ירושל׳ (כמו) ויהי בשלם סוכו:

כמחולת (המחנים). מן תוף וחליל:

הפעם הב'והייתי שומעת אומרים לי כל רואי שובי שובי [השולמית] ועניתי להם מה תחזו בשולמית שיצאתם [כולכם] לראותה כמחולת המחנים אשר תצאן בשתי המערכות כבא המלך [וזה ענין המחנים]:

הפעם הג'אמרה השכינה אע״פ שמרדת ואתה בגלות תשובי עוד ויתמהו כל העולם ממך ויצאו לקראתך במחולות

שובי שובי השולמית. כאשר נשמע אל החשוק אשר חשוקתו מתאוננת על שלא נזהרה בכבודו, שלח אמריו לאמר לה את השלימה במעלות ומדות הגונות שובי אלי להיות עמי כמאז וכפל המלות יורה על החזוק והזרוז:

ונחזה בך. אני ואנשי ביתי נסתכל ונביט בך להשלים חפצך בכל אשר תשאלי:

מה תחזו. כאילו מיסב הדבור לאנשי ביתו, לומר להם דעו מהו הדבר אשר תחזו בה למלאות תשוקתה להרחיב לבה בשמחה מרובה כשמחת רקוד מחולות של מחנות רבות והנמשל הוא כאילו המקום ברוך הוא אומר לה שובי מהגולה אל ארצך, ואני באמצעות מלאכי מעלה נשלים חפצך בהחזרת בית המקדש, וחלוק המחנות של שכינה ולויה וישראל כאשר היה מאז:

השולמית. מלשון שלם:

ונחזה. ענין ראיה והבטה:

כמחולת. ענין רקוד של שמחה כמו לחול במחולות (שופטים כא כא):

המחנים. מלשון מחנה:

משל:שובי. אחרי שגלתה הדבר לפני בנות ירושלים כי היא מוכנת לרכוב ולשוב אל עמה ואל דודה, התחילו לחנן ולבקש לה בל תעזוב אותם אומרים לה שובי שובי אל חדרי שלמה, שובי ונחזה בך ננהוג בך כבוד כמלכה. [משיבה הרעיה] מה תחזו בשולמית. איך אפשר שתנהגו בי כבוד אחר שאני דומה ביניכן כמחולת המחנים. שתמיד אני מוקף משני מחנות שעומדים סביבי לשמור אותי. ואני כשבויה ביניכן:

מליצה:שובי. אחרי ששמעו בנות הגויה כי הרעיה השמיימית מוכנת ללכת אל בית מועד ולעזוב את הגויה, הם אומרים לה שובי שובי השולמית, אל תפרדי מאתנו את אשת שלמה, שהיית מנהגת את הגויה שהוא המלך שלמה, שובי שובי אל הגוף וחיים הזמנים ונחזה בך. נחנו כלנו נהיה נכנעים תחתיך למלאות רצונך. ואת תהי המולכת עלינו מעתה. (משיבה הנפש) מה תחזו בשולמית. ר"ל איך אפשר שאני אמלוך עליכם. ואתן תסורו למשמעתי, אחרי שאני דומה ביניכן כמחולת המחנים. כמוקפת משני מחנות. א) מחנה אלהים וצבא קדושים, מחנה היצ"ט המבקשים שאנזר מן כל חמדת העולם ואתקדש לתורה ועבודה ופרישות. ב) מחנה השטן וגדודי היצה"ר ובנות הגויה. שמבקשים שאמלא תאות הגוף וחמדותיו בכל דבר פשע. ואיך אשכון שקט ושלו ביניכם בין שני מחנות. אוי לי מיוצרי אוי לי מיצרי:

שובי שובי השולמית שובי שובי ונחזה בך מה תחזו בשולמית כמחולת המחנים:

להיות חשוקתו עתה בתכלית השלמות האפשרי לה קראה שולמית להיותו נגזר משלמות. ואמר אליה שתשוב ותכין לו מה שיצטרך אליו באלו החקירות. ואולם הוציאו בלשון רבים ואמר ונחזה בך כאלו אמר שיחזו בה הוא והשכל הפועל, וזה כי מצד דבקותו בחומר לא יוכל להשפיע אליו השכל הפועל מה שישפיע כי אם באמצעותה. והיא השיבה מה תחזו בשולמית והרצון בזה כי אי אפשר שתכין להם באלו החקירות זולת העמידה על המקרים והמשיגים וכבר יחשב בתחלת העיון שאי אפשר שיעמדו בהם על מהות הדברים. והוא השיב כי כבר יראו בה דבר דומה למחולת המחנים ר״ל הסבוב יהיה כשתי המחנות והם הגרמים השמימיים והגרמים ההווים הנפסדים וזה כי הסבוב יהיה במצבי הגרמים השמימיים ממנו עד שפעם יקרבו אליו ופעם ירחקו ממנו וזה הסבוב הוא הסבה בסבוב אשר ימצא באלו העניינים ההווים הנפסדים אשר הוא סבת תמידותם והמשל כי כשקרב השמש אל הפיאה הצפונית גברו בה האש והאויר וכשרחק ממנה גברו בה המים והארץ וישוב הענין הולך בסבוב וזה דבר כבר התבאר בחכמה הטבעית וכאלו יאמר שאע״פ שמה שתכין אליהם הם משיגים ומקרים מאוחרים מעצם הדבר והידיעה באלו המקרים בתחלת הענין חלושה לפי שלא נודעו בסבותיהם הנה יקרה שיתהפך הענין כשיחקרו במשיגי הדבר ותשוב להיות הידיעה באלו המקרים שלמה ובכלל בכל משיגי זה הדבר לפי שכבר יעתקו אליהם מהסבות אשר להם וזה בתכלית הפלא רצוני שתהיה לנו ידיעה בעצם הדברים מפני הידיעה החלושה אשר לנו באלו המשיגים והמקרים עוד תשוב להיות לנו באלו המשיגים ידיעה שלימה מפני הידיעה אשר לנו בעצם הדברים מצדם עד שכבר יחשב שזה יהיה דבר בטל ובלתי אפשר אלא שזה אם לא היה בכאן פועל אחר בזאת ההשפעה היה לזה הספק פעם מההראות אבל לפי שבכאן פועל אחר והוא השכל הפועל הנה לא ימנע קנותינו באמצעיתו מהידיעה החלושה אשר לנו מהחוש ידיעה שלימה: