אֶל־גִּנַּ֤ת אֱגוֹז֙ יָרַ֔דְתִּי לִרְא֖וֹת בְּאִבֵּ֣י הַנָּ֑חַל לִרְאוֹת֙ הֲפָֽרְחָ֣ה הַגֶּ֔פֶן הֵנֵ֖צוּ הָרִמֹּנִֽים׃

אֶל גִּנַּת אֱגוֹז יָרַדְתִּי. עוֹד זֶה מִדִּבְרֵי שְׁכִינָה, הִנֵּה בָאתִי אֶל מִקְדָּשׁ שֵׁנִי זֶה, אֵלָיִךְ:

לִרְאוֹת בְּאִבֵּי הַנָּחַל. מַה לַּחְלוּחִית מַעֲשִׂים טוֹבִים אֶרְאֶה בָךְ:

הֲפָרְחָה הַגֶּפֶן. אִם תַּפְרִיחוּ לְפָנַי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים וְסוֹפְרִים וְשׁוֹנִים:

הֵנֵצוּ הָרִמֹּנִים. מְקַיְּמֵי מִצְוֹת מְלֵאֵי זְכֻיּוֹת. לָמָּה נִמְשְׁלוּ יִשְׂרָאֵל לֶאֱגוֹז? מָה אֱגוֹז זֶה, אַתָּה רוֹאֶה אוֹתוֹ כֻלּוֹ עֵץ וְאֵין נִכָּר מַה בְּתוֹכוֹ, פּוֹצְעוֹ וּמוֹצְאוֹ מָלֵא מְגוּרוֹת מְגוּרוֹת שֶׁל אֳכָלִים, כָּךְ יִשְׂרָאֵל צְנוּעִין וְעִנְוְתָנִין בְּמַעֲשֵׂיהֶם וְאֵין תַּלְמִידִים שֶׁבָּהֶן נִכָּרִים, וְאֵין מִתְפָּאֲרִים לְהַכְרִיז עַל שִׁבְחָן, בְּדַקְתּוֹ אַתָּה מוֹצֵא אוֹתוֹ מָלֵא חָכְמָה. וְעוֹד כַּמָּה מִדְרָשׁוֹת לַדָּבָר: מָה אֱגוֹז זֶה נוֹפֵל בַּטִּיט וְאֵין מַה שֶׁבְּתוֹכוֹ נִמְאָס, אַף יִשְׂרָאֵל גּוֹלִין לְבֵין הָאֻמּוֹת וְלוֹקִין מַלְקִיּוֹת הַרְבֵּה וְאֵין מַעֲשֵׂיהֶם נִמְאָסִין:

הפעם הא'אגוז. ידוע בלשון רז״ל:

באבי. הפרי המבוכר שיבא בתחלה כמו ואנביה שגיא:

הנצו. כמו עלתה נצה:

הפעם הב'ואני ירדתי אל גנת אגוז לראות אם הנצו הרמונים להתחבר שם:

הפעם הג'והשכינה אמרה אל גנת אגוז ירדתי ו[ה]ענין שעליתי למרום עד שתפרח הגפן והענין עד שיעשו ישר׳ הנמשלים לגפן מעשים [טובים ו]נאים וענין אגוז [שהוא פריו גנוז] והענין שלא יראה נסיו בגלות ואל תתמה ש(י)אמ׳ ירדתי כי הנה מצאנו וירדתי על ההרים:

אל גנת אגוז ירדתי. גם זה מדברי החשוק, שאמר הנה כשנפרדתי ממנה לא הלכתי לחבק חיק נכריה, אבל געגועי היה עליה, ולהפק הגעגועין ירדתי אל גנת אגוז לטייל שם, ולקבל ריח עלי האילנות, ולראות בצמחים הגדילים בשפת הנחל, ולהביט אם פרחה הגפן, אם גדלו נצי הרמונים והנמשל הוא לומר אף בהיות כנסת ישראל בגולה לא בחרתי בעם אחר, אבל מצוי אני בבתי כנסיות ובבתי מדרשות לקבל ברצון עסק חדושי התורה ורנון התפלה:

באבי הנחל. בצמחי הנחל כמו עודנו באבו (איוב ח יב):

הפרחה. מלשון פרח:

הנצו. הוא חנטת הפרי כשהפרח נופל כמו ויוצא פרח ויצץ ציץ (במדבר יז כג):

משל:אל. [משיבה הרעיה], אמרה להם אמתלאות למה יצתה מחדרה ונשקפה לחוץ, כי ירדה לגנת אגוז, ושם הלכה לטייל לראות באבי הנחל, ומשם הלכה לראות הפרחה הגפן וכו':

מליצה:אל. (משיבה הנפש) אל גנת אגוז ירדתי. ידוע שהחומר מצד היותו נקשר בעץ הדעת טוב ורע נמשל בדברי חכמי האמת לאגוז, שד' קליפות סובבים את המוח שבו, והאריכו בזה ביחוס קליפות האגוז אל שמרי החומר וחסרונותיו. (עיין בזוהר בראשית דף ט"ז ודף י"ט ע"ב תרומה דף ק"מ ע"ב ר"מ פנחס דף רפ"ז ע"ב) עד שגם העולם הגדול עם ארבע קליפותיו ידמה לאגוז. כמו שצפה יחזקאל במעשה מרכבה רוח סערה וענן גדול ואש מתלקחת ומתוכה כעין החשמל. ואליהו בהר חורב רוח רעש אש וקול דממה דקה כמו שדברנו ע"ז במק"א. תאמר כי ירדה אל גנת אגוז שהוא גויתה לספור כחותיו ופעולותיו. לראות מה תוכל להציל ממנו בעת הפרידה. ומשם ירדה לראות באבי הנחל את הצמחי' שהצמיחה הגויה בחייהו משם לראות הפרחה הגפן הנצו הרמונים. כבר בארנו בספר זה (ב' י"ג ד' י"ג) שהגפן ירמוז על העיון והמושכלות, כי הוא אבי היין שרומז המושכלות וההשגה. והרמונים ירמזו אל התרי"ג מצות, יצאה לראות על האגוז הזה שהוא הגוף מה העלה במושכלותיו ומה הוליד בעבודתו אשר תקח עמה ליום מועד להתלבש בהם עת תלבש מחלצות:

אל גנת אגוז ירדתי לראות באבי הנחל לראות הפרחה הגפן הנצו הרמונים: לא ידעתי נפשי שמתני מרכבות עמי נדיב:

אמר השכל מספר שבחיה ונפלא על שלמות מה שתכינהו לו באלו החקירות אל גן האגוז והוא בושם מיוחד ירדתי לראות בפירות הנחל רצוני אם התחילו עדיין בנתינת פריים והרצון בזה שהוא ירד בחקירות האלו אשר ישתדל עתה לחקור בהם ובא לראות אם ימצא בשום פנים הקדמות יוליכוהו אל מקום חפצו כי בזה מהקושי העצום לפי מה שזכרנו. ואמר שהוא לא ידע איך שמתהו נפשו מאלו העניינים המוחשים לרכוב במרכבות הרבוי הבלתי בעל תכלית ר״ל אל עשיית ההקדמות הכוללות אשר יוליכוהו אל הדרוש. ואולם קרא זה הכללות עמינדיב אשר הוא שם אדם להעלים הענין והוא עם זה כאלו יאמר עם נדיב ותהיה היו"ד נוספת וכבר באו כמו זה יודין נוספות בלשונינו הרבה. ואולם קרא זה הקבוץ עם נדיב לפי שזה הרבוי המתמיד הוא באלו הדברים מצד נדיבות הפועל כמו שזכר הסלוסוף ואמנם הכילות הוא מצד החומר ר"ל היות מציאות האיש בלתי מתמיד וזה כי טבע החומר חייב זה להיותו בלתי נשמע בתמידות אל הצורה המשתדלת לשמור מציאותו ונצחו אותה. ולהעיר אותנו על מה שדמו באמרו עמי נדב קרא חשוקתו בזאת הפרשה בת נדיב. והנה קרא חשוקתו בזה הפסוק נפשי לפי מה שאחשוב לרוב הצטרכות אל כחות רבים מכחות הנפש בזאת ההשגה ולפי שכחות הנפש בכללם יעזרוה וזה בהכנעם אל השכל ההכנע הראוי. ואולם יחס השגתו ההקדמות הכוללות לה להיותה מכינה לו מהחוש מה שיישירהו אל הגעתם ואולם הגעתם יהיה מהשכל הפועל במו שהתבאר בספר הנפש. ואפשר שנאמר שהוא קרא נפשי השכל הפועל כי הוא אליו במדרגת הצורה כמו שהתבאר בספר הנפש. והנה יהיה הרצון בזה שהוא לא ידע איך שמהו השכל הפועל לידיעת אלו ההקדמות הכוללות מאלו הדברים אשר הכינה לו חשוקתו כאלו נפלא על שלמות התקון אשר במה שהכינה לו עד שיוכל השכל להעתיקו מהם אל אלו ההקדמות: