שִׁיר הַשִּׁירִים ה׳ · ח׳

הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם. הָאֻמּוֹת: אַנְשֵׁי נְבוּכַדְנֶאצַּר שֶׁרְאִיתֶם בַּחֲנַנְיָה, מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה מוֹסְרִים עַצְמָם לְכִבְשַׁן הָאֵשׁ, וְאֶת דָּנִיֵּאל לְגוֹב אֲרָיוֹת עַל עִסְקֵי הַתְּפִלָּה, וְאֶת דּוֹרוֹ שֶׁל מָרְדְּכַי בִּימֵי הָמָן:

אִם תִּמְצְאוּ אֶת דּוֹדִי. לֶעָתִיד לָבוֹא לְיוֹם הַדִּין, שֶׁיְּבֻקַּשׁ מִכֶּם לְהָעִיד עָלַי, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר, "יִתְּנוּ עֵדֵיהֶם וְיִצְדָּקוּ":

מַה תַּגִּידוּ לוֹ. שֶׁתָּעִידוּ עָלַי שֶׁבִּשְׁבִיל אַהֲבָתוֹ חָלִיתִי בְּיִסּוּרִים קָשִׁים בֵּינֵיכֶם. יָבֹא נְבוּכַדְנֶאצַּר וְיָעִיד, יָבֹא אֱלִיפַז וְצוֹפַר וְכָל נְבִיאֵי הָאֻמּוֹת, וְיָעִידוּ עָלַי שֶׁקִּיַּמְתִּי אֶת הַתּוֹרָה:

הפעם הג'השבעתי אתכם. כאומרת מי יגיד לשכינה מה שסבלתי על שמו:

השבעתי וגו׳. ככלותה לספר אמרה אל הנערות משביע אני אתכן אם תמצאו את דודי, הנה זאת היא מה שתגידו לו, אשר אני חולה מרוב הגעגועין אל אהבתו וכאילו תאמר אין חליי בעבור ההכאות שהכו ופצעו בי השומרים, כי הצער הזה הוא כאין מול צער הפרדתו ממני וזהו חליי. והנמשל הוא כאילו כנסת ישראל משבעת את העובדי כוכבים ומזלות להעיד עליה לעתיד לפני המקום ברוך הוא לומר שכל התלאות שסבלתי בגולה קבלתי באהבה, אבל כל חליי ודאגתי היה על המנעת השראת השכינה, כי לבד זאת היה מגמתי ותוחלתי:

משל:ועי"כ נתפרסם הדבר. והיא משבעת את בנות ירושלים שבעת ימצאו את דודה יאמרו לו שהיא חולת אהבתו:

מליצה:השבעתי. נפש שלמה ראתה אז כי א"א לה עוד למצוא את דודה, ר"ל להשיג השגה זו בחייו, רק בעת שיגיע זמן הגויעה והפרידה שאז השם מתגלה אל הצדיקים כמו שנפשם עודם בגופם ושניהם משיגים את ה' ובזה תאסף הנפש אל עמה, (כמ"ש בזוהר פ' מצורע דף נ"ג ופ' אמור דף פ"ח) ובזה היא משבעת את בנות ירושלים שהם כחות גופה, שבעת ימצאו את דודה בעת המות שאז ירגישו הם בו תחלה אז יגידו לו שהיא חולת אהבה, (ועיין במדרש הנעלם פ' חיי שרה דף קכ"ב פי' ג"כ פסוק זה על דברת הנפש לנפשות בעת המות):

השבעתי אתכם בנות ירושלם אם תמצאו את דודי מה תגידו לו שחולת אהבה אני:

אמרה זה להעיר שהיא תשתדל בכל עוז שיכנעו כל כחות הנפש אל השכל ההכנע הראוי לפי מה שיחקור בו עתה ואמרה להם שהיא חולת אהבה לחוזק החשק אשר לה להפיק רצון דודה: