מְצָאֻ֧נִי הַשֹּׁמְרִ֛ים הַסֹּבְבִ֥ים בָּעִ֖יר הִכּ֣וּנִי פְצָע֑וּנִי נָשְׂא֤וּ אֶת־רְדִידִי֙ מֵֽעָלַ֔י שֹׁמְרֵ֖י הַחֹמֽוֹת׃

בִּקַּשְׁתִּיהוּ וגו': מְצָאֻנִי הַשֹּׁמְרִים הַסֹּבְבִים בָּעִיר. וְתוֹפְסִין גַּנָּבִים הַמְהַלְּכִים בַּלֵּילוֹת:

הִכּוּנִי פְצָעוּנִי. חָבְלוּ בִי חַבּוּרָה. כָּל פֶּצַע, לְשׁוֹן מַכַּת כְּלִי זַיִן הוּא, נברדור"א בְּלַעַ"ז:

רְדִידִי. עֶדְיִי הַמְרוּדָּד וְהַמְרוּקָּע עָלַי, וְכֵן כָּל הָעִנְיָן לְשׁוֹן אֵשֶׁת נְעוּרִים הַמִּתְאוֹנֶנֶת עַל בַּעַל נְעוּרֶיהָ וּמְבַקַּשְׁתּוֹ. וְזוּ הִיא הַדֻּגְמָא:

דּוֹדִי שָלַח יָדוֹ מִן הַחוֹר. כְּשֶׁאָמַרְתִּי, "רָחַצְתִּי אֶת רַגְלַי וְלֹא אֶפְתַּח לְךָ, וְלֹא אָשׁוּב מִן עֲבוֹדַת אֱלִילִים שֶׁבָּחַרְתִּי בָהּ":

שָׁלַח יָדוֹ. וְהֶרְאָה נִקְמָתוֹ בִימֵי אָחָז, וְהֵבִיא עָלָיו חֵיל מֶלֶךְ אֲרָם, "וַיַּכּוּ בוֹ וַיִּשְׁבּוּ מִמֶּנּוּ שִׁבְיָה גְדוֹלָה וגו' וַיַּהֲרֹג פֶּקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ בִּיהוּדָה מֵאָה וְעֶשְׂרִים אֶלֶף בְּיוֹם אֶחָד":

וּמֵעַי הָמוּ עָלָיו. בָּא חִזְקִיָּהוּ בְנוֹ וְשָׁב בְּכָל לְבָבוֹ לִדְרוֹשׁ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָל דּוֹרוֹ שְׁלֵמִים, לֹא קָם דּוֹר בְּיִשְׂרָאֵל כְּמוֹתָם, כְּמוֹ שֶׁמְּפוֹרָשׁ בְּחֵלֶק: "בָּדְקוּ מִדָּן וְעַד בְּאֵר שֶׁבַע וְלֹא מָצְאוּ עַם הָאָרֶץ, מִגַּבַּת וְעַד אַנְטוֹכְיָא, וְלֹא מָצְאוּ אִישׁ וְאִשָּׁה שֶׁאֵין בְּקִיאִין בְּהִלְכוֹת טֻמְאָה וְטָהֳרָה". וְזֶהוּ: "וְיָדַי נָטְפוּ מוֹר וגו'". אַף יֹאשִׁיָּהוּ נֶאֱמַר בּוֹ "וְכָמוֹהוּ לֹא הָיָה לְפָנָיו מֶלֶךְ", כִּי רָאָה פוּרְעָנוּת שֶׁבָּאָה עַל מְנַשֶּׁה וְעַל אָמוֹן, לְקַיֵּם: "שָׁלַח יָדוֹ מִן הַחוֹר וּמֵעַי הָמוּ עָלָיו":

פָּתַחְתִּי אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי חָמַק עָבָר. לֹא בִטֵּל גְּזֵרָתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר בְּחִזְקִיָּהוּ, "הִנֵּה יָמִים בָּאִים וְנִשָּׂא כָּל אֲשֶׁר בְּבֵיתֶךָ וגו'. וּמִבָּנֶיךָ אֲשֶׁר תּוֹלִיד" אֵלּוּ דָנִיֵּאל, חֲנַנְיָה, מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה; וְאַף בְּיֹאשִׁיָּהוּ עַל יְדֵי חֻלְדָּה הַנְּבִיאָה "הִנְנִי מֵבִיא רָעָה אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וְעַל ישְׁבָיו וגו'", וְאוֹמֵר, "וְכָמֹהוּ לֹא הָיָה לְפָנָיו מֶלֶךְ וגו'. אַךְ לֹא שָׁב ה' מֵחֲרוֹן אַפּוֹ הַגָּדוֹל אֲשֶׁר חָרָה אַפּוֹ בִּיהוּדָה עַל כָּל הַכְּעָסִים אֲשֶׁר הִכְעִיסוֹ מְנַשֶּׁה. וַיֹּאמֶר ה', 'גַּם אֶת יְהוּדָה אָסִיר מֵעַל פָּנַי כַּאֲשֶׁר הֲסִרֹתִי אֶת יִשְׂרָאֵל וּמָאַסְתִּי אֶת הָעִיר הַזֹּאת'":

נַפְשִׁי יָצְאָה בְדַבְּרוֹ. יָצְאָה מִמֶּנִּי בְדַבְּרוֹ דָבָר זֶה:

בִּקַּשְׁתִּיהוּ וְלֹא מְצָאתִיהוּ. וְאִם תּאמַר, "וַהֲלֹא יִרְמְיָה עוֹמֵד וּמִתְנַבֵּא בִימֵי יְהוֹיָקִים וְצִדְקִיָּהוּ, 'שׁוּבוּ אֵלַי וְאָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם'", לֹא לְבַטֵּל הַגְּזֵרָה, אֶלָּא לְהָקֵל הַפֻּרְעָנוּת וּלְהָכִין מַלְכוּתָם בְּשׁוּבָם מִן הַגּוֹלָה, לְנָטְעָם מֵאֵין נְתִישָׁה וְלִבְנוֹתָם מֵאֵין הוֹרֵס:

מְצָאֻנִי הַשֹּׁמְרִים. נְבוּכַדְנֶאצַּר וְחֵילוֹתָיו:

הַסֹּבְבִים בָּעִיר. לִנְקוֹם נִקְמָתוֹ שֶׁל מָקוֹם:

נָשְׂאוּ אֶת רְדִידִי. בֵּית הַמִּקְדָּשׁ:

שֹׁמְרֵי הַחֹמוֹת. אַף מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת שֶׁהָיוּ שׁוֹמְרִים חוֹמוֹתֶיהָ כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר, "עַל חוֹמֹתַיִךְ יְרוּשָׁלַיִם וגו'" הֵם הִצִּיתוּ בּוֹ אֶת הָאוּר, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר, "מִמָּרוֹם שָׁלַח אֵשׁ וגו'":

הפעם הא'רדידי. בלשון קדר מלהפה [כמו צעיף]:

הפעם הג'מצאוני השומרים. מלכות יון הרשעה:

נשאו את רדידי. שמנעו ישראל לשמור רוב המצות:

מצאוני השומרים. בעת סבבתי בעיר לחפש אחריו, מצאו אותי שומרי העיר הסובבים בלילה לשמרה והכו אותי ופצעו בי. ושומרי החומות לקחו מעלי את רדידי, כדרך שעושין להולך יחידי באישון לילה שמכים ופוגעים בו ומפשיטין בגדיו, באמרם שהולך הוא לגנוב או לנאף. והנמשל הוא לומר הנה פגעו בי השודדים המתפרצים בעולם, ואבדו ממני כמה וכמה בכל דור ודור, וחמסו אותי אכלוני הממוני הציגוני ככלי ריק:

פצעוני. היא מכה המוציאה דם וכן פצע תחת פצע (שמות כא כה). נשאו. לקחו. וכן ובתים ונשאו (מיכה ב ב):

רדידי. הוא שם תכשיט מה מרודד ודק וכן והצניפות והרדידים (ישעיה ג כג):

משל:ובבואה לפני שער העיר, מצאוה השומרים והכוה ונשאו את רדידה מעליה:

מליצה:מצאוני ומדי צאתה לעזוב את חדרי שלמה, ר"ל בעת רצתה להפרד מן הגויה אל השפע הנבואיית. מצאוה שומרי העיר, ר"ל הכחות המעמידים חיי הגויה, שלא יכלה עוד לעבור מהם כמקדם ולגנוב דעתם, כי כבר היתה תחת רשותם, והם הכוה ופצעוה שהכריחו את הנפש שתשאר עם גויתה ומדותיה ותאותיה הגשמיות עד שהשיבוה למסגרה בכל פעם ע"י מכות ופצעים שהם חולי הנפש ומכאוביה, (כמ"ש הרמב"ם בח' פרקיו שיש לנפש בריאות וחולי כמו שיש לגוף בריאות וחולי), ושומרי החומות בכללם, שהוא מצד היותה קשורה בגויה ובחומה היא יושבת, נשאו את רדידי שהוא תכשיט ראשה, ר"ל שלא יכלה עוד להשכיל ולהשיג בדרך נבואיי שמשכיל בלא חומה ובלא מעצור, כי שבו השכלותיה מוגדרים ומצומצמים לפי ההשגה של שכל הנקשר בחומר. שמשיג השגה הדרגיית ע"י שהוא מוקף חומה דלתים ובריח, לא השגה פתאומית בלא גבול ותכלית:

מצאוני השומרים הסובבים בעיר הכוני פצעוני נשאו את רדידי מעלי שומרי החומות:

כבר קדם מי הם אלו השומרים ואמרה שהם הכוה פצעוה לפי שבהשתמש החושים בפעולותיהם תמנע פעולתה כמו שהתבאר בספר הנפש ואלו הם המכות והפצעים רצוני מנעם אותה ממה שתכוין והם ג״כ המונעים אל השכל וזה כי מצד היות הנפש אחת לא תוכל להשתמש בשתי אלו הפעולות יחד וזהו אמרה נשאו את רדידי מעלי וזה כי הרדיד והעדי אשר קשטה עצמה להתחבר עם דודה הוסר מצדם: