שְׁמוֹת ט׳ · ל״ג

לא נתך. לֹא הִגִּיעַ, וְאַף אוֹתָן שֶׁהָיוּ בָּאֲוִיר לֹא הִגִּיעוּ לָאָרֶץ; וְדוֹמֶה לוֹ: "וַתִּתַּךְ עָלֵינוּ הָאָלָה וְהַשְּׁבוּעָה" (דניאל ט') דְּעֶזְרָא - וַתַּגִּיעַ עָלֵינוּ. וּמְנַחֵם בֶּן סָרוּק חִבְּרוֹ בְּחֵלֶק "כְּהִתּוּךְ כֶּסֶף" (יחזקאל כ"ב), לְשׁוֹן יְצִיקַת מַתֶּכֶת, וְרוֹאֶה אֲנִי אֶת דְּבָרָיו, כְּתַרְגּוּמוֹ וְיָצַק - וְאַתִּיךְ, לָצֶקֶת - לְאַתָּכָא. אַף זֶה לֹא נִתַּךְ לָאָרֶץ - לֹא הוּצַק לָאָרֶץ:

וּנְפַק משֶׁה מִלְוַת פַּרְעֹה יָת קַרְתָּא וּפְרַשׂ יְדוֹהִי בִּצְלוֹ קֳדָם יְיָ וַיִתְמַנְעוּן קָלַיָא וּבַרְדָא וּמִטְרָא דַהֲוָה נָחִית לָא מְטָא עַל אַרְעָא:

נתךְ. כדרך "כהתוך כסף בתוך כור" (יחז' כב כב) והוא מבנין נפעל כמו נגש אל הערפל (כ' יח):

נתך - לשון יציקה, כמו: כהתוך כסף בתוך כור כן תותכו בתוכה. ומטר לא הוצק ארצה.