שְׁמוֹת ט׳ · ל״ג

וַיֵּצֵ֨א מֹשֶׁ֜ה מֵעִ֤ם פַּרְעֹה֙ אֶת־הָעִ֔יר וַיִּפְרֹ֥שׂ כַּפָּ֖יו אֶל־יְהֹוָ֑ה וַֽיַּחְדְּל֤וּ הַקֹּלוֹת֙ וְהַבָּרָ֔ד וּמָטָ֖ר לֹא־נִתַּ֥ךְ אָֽרְצָה׃

במילים פשוטות

משה יוצא מן העיר ופורש כפיו אל ה׳, ״ויחדלו הקֹלות והברד ומטר לא נתך ארצה״. רש״י מבאר ש״לא נתך״ פירושו לא הגיע - ואף אותם ברד ומטר שהיו כבר באוויר לא הגיעו לארץ, ומדמה זאת ל״ותתך עלינו האלה״. אבן עזרא מבאר ש״נתך״ הוא כדרך ״כהתוך כסף בתוך כור״, מן הבניין הנפעל. הפסוק מתאר את הסרת מכת הברד: משה מקיים את הבטחתו ופורש כפיו בתפילה מחוץ לעיר, והקולות והברד חדלים מיד. הפרט שאף הברד שכבר היה באוויר לא הגיע לארץ מדגיש את שלמות ההסרה ואת עוצמת התפילה.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

לא נתך. לֹא הִגִּיעַ, וְאַף אוֹתָן שֶׁהָיוּ בָּאֲוִיר לֹא הִגִּיעוּ לָאָרֶץ; וְדוֹמֶה לוֹ: "וַתִּתַּךְ עָלֵינוּ הָאָלָה וְהַשְּׁבוּעָה" (דניאל ט') דְּעֶזְרָא - וַתַּגִּיעַ עָלֵינוּ. וּמְנַחֵם בֶּן סָרוּק חִבְּרוֹ בְּחֵלֶק "כְּהִתּוּךְ כֶּסֶף" (יחזקאל כ"ב), לְשׁוֹן יְצִיקַת מַתֶּכֶת, וְרוֹאֶה אֲנִי אֶת דְּבָרָיו, כְּתַרְגּוּמוֹ וְיָצַק - וְאַתִּיךְ, לָצֶקֶת - לְאַתָּכָא. אַף זֶה לֹא נִתַּךְ לָאָרֶץ - לֹא הוּצַק לָאָרֶץ:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וּנְפַק משֶׁה מִלְוַת פַּרְעֹה יָת קַרְתָּא וּפְרַשׂ יְדוֹהִי בִּצְלוֹ קֳדָם יְיָ וַיִתְמַנְעוּן קָלַיָא וּבַרְדָא וּמִטְרָא דַהֲוָה נָחִית לָא מְטָא עַל אַרְעָא:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

נתךְ. כדרך "כהתוך כסף בתוך כור" (יחז' כב כב) והוא מבנין נפעל כמו נגש אל הערפל (כ' יח):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

נתך - לשון יציקה, כמו: כהתוך כסף בתוך כור כן תותכו בתוכה. ומטר לא הוצק ארצה.

מקור: ספריא · נחלת הכלל