שְׁמוֹת ט׳ · כ״ח

ורב. דַּי לוֹ בְּמַה שֶּׁהוֹרִיד כְּבָר:

צַלוֹ קֳדָם יְיָ וְסַגִי קֳדָמוֹהִי רְוַח דְלָא יְהוֹן עֲלָנָא קָלִין דִלְוַט כְּאִלֵין מִן קֳדָם יְיָ וּבַרְדָא וְאֶשְׁלַח יָתְכוֹן וְלָא תוֹסְפוּן לְאִתְעַכָּבָא:

העתירו אל ד'. הזכיר השם הנכבד ואמר קולות אלהים כי הוא מודה שיש אלהים כאשר הזכרתי, ובעבור שלא אמר קולות ד'), חבר משה שם העצם והתואר, ואמר מפני ד' אלהים (פ' ל) והטעם כי השם הוא אלהים לבדו, ולא תמצא ככה בדברי משה בכל התורה, ואין טענה ממלת "ד' אלהים אתה החלות" (דבר' ג כד) כי באל"ף דל"ת הוא כתוב:

קולות אלהים מודה היה שהיה אלהים. ובשביל שלא אמר שם המיוחד בא משה וחברו, ואמר מפני ה׳‎ אלקינו. פירוש האלוקים הוא ה׳‎ לבדו, ולא תמצא בכל התורה שהזכירו שום אדם כן ואין טענה מן ה׳‎ אלוקים מה תתן לי, במה אדע, אתה החלותה, אל תשחת עמך ונחלתך, שהרי כולם כתובים באל״‎ף דל״‎ת.