שְׁמוֹת ח׳ · כ״ז

ויסר הערב. וְלֹא מֵתוּ כְּמוֹ שֶׁמֵּתוּ הַצְפַרְדְּעִים, שֶׁאִם מֵתוּ הָיָה לָהֶם הֲנָאָה בְּעוֹרוֹתָם (תנחומא):

וַעֲבַד יְיָ כְּפִתְגָמָא דְמשֶׁה וְאַעְדִי עָרוֹבָא מִפַּרְעֹה מֵעַבְדוֹהִי וּמֵעַמֵהּ לָא אִשְׁתָּאַר חָד:

ויעש. מלת וַיָסַר זרה בדקדוק, כי הפעלים השניים לעולם האות הראשון קמוץ, כמו וַיָשִׁב וַיָקָם ואם היה האות האחרון ח' או ע' או ר' שלא ידגשו יהיה האות הראשון בפתח גדול כמו ויַנַח ביום השביעי (למטה כ יא) וַיָנַע לבבו (ישעי' ז ב) וַיָסַר אליה (שופ' ד) ואלה מהבנין הקל, כי מהבנין הכבד יהיה האות הראשון בפתח קטן אם לא היה האות האחרון אחת מהאותיות הנזכרות כמו וַיָשֶׁב את כל הרכוש (ברא' יד טז), והנה בא וַיָסַר תחת וַיָסֶר, כמו וַיָסַר את אופן מרכבותיו (למטה יד כה), ונכון הוא להיות ויסר הערוב מהבנין הקל כמו, וסר הערוב (פ' כה):

וַיָּסַר הֶעָרֹב. פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י: וְלֹא מֵתוּ כְּמוֹ שֶׁמֵּתוּ הַצְפַרְדְּעִים, שֶׁאִם מֵתוּ הָיָה לָהֶם הֲנָאָה בָּעוֹרוֹת. וְאֵין לְהַקְשׁוֹת לָמָּה מֵתוּ הַצְפַרְדְּעִים וְלֹא הָלְכוּ לָהֶם כְּמוֹ הֶעָרֹב וְהָאַרְבֶּה, וְאֵין לוֹמַר כְּדֵי שֶׁתִּבְאַשׁ הָאָרֶץ, דְּאִם כֵּן לָמָּה לֹא מֵתוּ גַּם הָאַרְבֶּה. תְּשׁוּבָה לַדָּבָר: שֶׁרָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְלַמֵּד שֶׁהַמּוֹסֵר עַצְמוֹ עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם יִנָּצֵל. לְפִיכָךְ מֵתוּ כָּל הַצְפַרְדְּעִים שֶׁלֹּא עָלוּ בַּתַּנּוּרִים, וְלֹא נִשְׁאֲרוּ חַיִּים כִּי אִם אוֹתָן שֶׁעָלוּ בַּתַּנּוּרִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות ח:ט) ״וַיָּמֻתוּ הַצְפַרְדְּעִים מִן הַבָּתִּים מִן הַחֲצֵרוֹת וּמִן הַשָּׂדוֹת״ - מַשְׁמָע אֲבָל לֹא אוֹתָן שֶׁבַּתַּנּוּרִים, לְפִי שֶׁמָּסְרוּ אֶת עַצְמָם עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם. וּמִכָּאן לָמְדוּ חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה לִמְסוֹר נַפְשָׁם עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם. וְלָמַדְנוּ מִכָּאן שֶׁהַמּוֹסֵר עַצְמוֹ עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם יִנָּצֵל, וּמִי שֶׁאֵינוֹ מוֹסֵר עַצְמוֹ - הַרְבֵּה שְׁלוּחִים לַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא לְסַבֵּב לוֹ מִיתָה מִמָּקוֹם אַחֵר, כְּמוֹ שֶׁמֵּתוּ אוֹתָן הַצְפַרְדְּעִים שֶׁלֹּא עָלוּ בַּתַּנּוּרִים. וְהֶעָרֹב וְהָאַרְבֶּה הָלְכוּ לָהֶם שֶׁלֹּא יִהְיֶה לָהֶם הֲנָאָה בָּעוֹרוֹת, וּבְאוֹתָן הַמְּלוּחִים שֶׁמָּלְחוּ מֵהֶם (שמות רבה יג:ז).