שְׁמוֹת ז׳ · ט׳

מופת. אוֹת, לְהוֹדִיעַ שֶׁיֵּשׁ צְרוֹךְ בְּמִי שֶׁשּׁוֹלֵחַ אֶתְכֶם:

אֲרֵי יְמַלֵל לְוָתְכוֹן פַּרְעֹה לְמֵימַר הָבוּ לְכוֹן אָתָא וְתֵימַר לְאַהֲרֹן סַב יָת חוּטְרָךְ וּרְמֵי קֳדָם פַּרְעֹה יְהִי לְתַנִינָא:

קח את מטך. הוא מטה משה שנתנו לו והעד אמור אל אהרן קח את מטך ונטה ידך (פ' יט), וכתוב "וירם בַמַטֶה ויך את המים" (פ' כ), והנה הודיענו בפתחות הבי"ת שהוא המטה הידוע שאמר לו קח את מטך, ועוד "ומטך אשר הכית בו את היאור" (למטה יז ה):

תְּנוּ לָכֶם מוֹפֵת. הַמּוֹפֵת הוּא לְהוֹרוֹת עַל גֹּדֶל הַמְשַׁלֵּחַ וְשֶׁרָאוּי לִשְׁמֹעַ בְּקוֹלוֹ, אָמְנָם הָאוֹת הוּא עֵדוּת לַשָּׁלִיחַ. לְפִיכָךְ עָשָׂה אוֹתוֹת לְעֵינֵי עַם יִשְׂרָאֵל, שֶׁלֹּא הָיָה סָפֵק אֶצְלָם עַל גֹּדֶל הַמְשַׁלֵּחַ וִיכָלְתּוֹ, אֲבָל הָיָה עַל הַשָּׁלִיחַ אִם הוּא שָׁלִיחַ אֱמֶת. אֲבָל פַּרְעֹה שֶׁהָיָה מְסֻפָּק עַל הַמְשַׁלֵּחַ אוֹ מַכְחִישׁוֹ, בְּאָמְרוֹ "לֹא יָדַעְתִּי אֶת ה'" (שמות ה:ב), שָׁאַל מוֹפֵת לְאַמֵּת גֹּדֶל הַמְשַׁלֵּחַ, בְּאֹפֶן שֶׁיּוֹרֶה שֶׁרָאוּי לִשְׁמֹעַ בְּקוֹלוֹ. וְאֵינוֹ נִמְנָע שֶׁיִּהְיֶה דָּבָר אֶחָד בְּעַצְמוֹ אוֹת וּמוֹפֵת בְּיַחַס לַאֲנָשִׁים מִתְחַלְּפִים.

תנו לכם מופת. פרש״‎י אות להודיעו שיש צרוך במי ששולח אתכם. צרוך לשון יכולת וממשלה כדאיתא באגדה למה נקראו עבודת כוכבים אלהים. רבי יוסי אומר שלא יהא פתחון פה לומר לא נקראו אלהים. שאלו נקראו אלהים היה בהם צרוך. יזבחו לשדים לא אלוה מתרגמינן דבחין לטעותא דלית בהון צרוך.

והשלך לפני פרעה יהי לתנין. לפני פרעה שהיה פרעה מתגאה בעיניו וקורא לו תנין כד״‎א התנין הגדול אמר לו הקב״‎ה למשה לך אמור מה מטה זה נעשה תנין ובולע מטות וסופו לחזור ולהיותו עץ יבש אף אתה בולע שנים עשר מטות שבטי ישראל וסופך להיות כעץ יבש ומת.

יהי לתנין. פרשה זו נאמרה כבר בפרשת שמות ראה כל המופתים אשר שמתי בידך ועשיתם לפני פרעה ונשנית כאן בשביל דבר שנתחדש בה, ומה החדוש שלא לעשות לפני פרעה רק יהי לתנין.

קַח אֶת מַטְּךָ וְהַשְׁלֵךְ לִפְנֵי פַרְעֹה יְהִי לְתַנִּין. כָּאן נֶאֱמַר שֶׁיִּקַּח מַטֵּה אַהֲרֹן וִיהִי לְתַנִּין, וּלְמַעְלָה פָּרָשַׁת שְׁמוֹת (שמות ד, ב) צִוָּה שֶׁיִּקַּח מֹשֶׁה מַטֵּה שֶׁלּוֹ וִיהִי לְנָחָשׁ, וְנֶחְלְקוּ הַמְפָרְשִׁים בָּזֶה, כִּי יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁתַּנִּין הַיְינוּ דָּג גָּדוֹל, כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשׁ רַשִׁ״י עַל פָּסוּק ״הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים״ (בראשית א, כא), וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁתַּנִּין הַיְינוּ נָחָשׁ, וְכֵן פֵּרַשׁ רַשִׁ״י כָּאן.

וְהִנֵּה מָקוֹם אִתִּי לְיַשֵּׁב שִׁנּוּי הַלָּשׁוֹן וְזֶה, כִּי הַתַּנִּין הוּא נָחָשׁ גָּדוֹל מְסֻכָּן בְּיוֹתֵר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים לב לג) ״חֲמַת תַּנִּינִם יֵינָם״. שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁחֲמָתוֹ גָּדוֹל מֵחֲמַת סְתָם נָחָשׁ. וְהִנֵּה מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן עָשׂוּ כָּל הַנִּסִּים בְּאִמְרֵי פִיהֶם כְּנָחָשׁ זֶה שֶׁעִקַּר כֹּחוֹ בְּפִיו, וּכְפִי הַנִּרְאֶה שֶׁרֹב הַנִּסִּים נַעֲשׂוּ עַל יְדֵי מַטּוֹתָם שֶׁל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן. וְשֶׁלֹּא יִהְיֶה פִּתְחוֹן פֶּה לְבַעַל הַדִּין לַחֲלֹק וְלוֹמַר שֶׁבְּכֹחַ הַמַּטּוֹת נַעֲשׂוּ כָּל הַנִּסִּים, וְאוּלַי יִטְעוּ לוֹמַר שֶׁיֵּשׁ צַד כִּשּׁוּף בְּמַטּוֹתָם, עַל כֵּן נֶהֶפְכוּ לִנְחָשִׁים לוֹמַר: כְּמוֹ הַנָּחָשׁ הַנּוֹשֵׁךְ בְּלִי לַחַשׁ בְּפִיו, כָּךְ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן כֹּחָם בְּפִיהֶם, וְהַמַּטּוֹת פָּעֲלוּ כָּל אוֹתָן הַפְּעֻלּוֹת בְּכֹחַ אִמְרֵי פִיהֶם שֶׁלָּהֶם, כִּי הַצַּדִּיק גּוֹזֵר אוֹמֶר וְיָקָם לוֹ. וְעַל כֵּן נַעֲשׂוּ מַטּוֹת שְׁנֵיהֶם לִנְחָשִׁים, כִּדְאִיתָא (בראשית מט יז) ״יְהִי דָן נָחָשׁ עֲלֵי דֶרֶךְ״, כָּךְ מַטֵּה מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן יִהְיוּ כִּנְחָשִׁים שׂוֹרְפִים לְהַזִּיק לְפַרְעֹה וּלְכָל עֲבָדָיו. וְתֵדַע וְתָבִין כִּי מֹשֶׁה הָיָה רוֹעֶה וּמַנְהִיג לְיִשְׂרָאֵל בְּמַטֵּה עֻזּוֹ כַּאֲשֶׁר יְנַהֵג הָרוֹעֶה אֶת עֶדְרוֹ, וְהָיָה שַׂר וּמוֹשֵׁל גַּם עַל פַּרְעֹה, אֲבָל אַהֲרֹן לֹא הָיָה מוֹשֵׁל כִּי אִם עַל פַּרְעֹה וְעַמּוֹ לְבַד. עַל כֵּן צִוָּה ה׳ שֶׁלִּפְנֵי יִשְׂרָאֵל יַשְׁלִיךְ מֹשֶׁה מַטֵּה שֶׁלּוֹ וְיִהְיֶה לְנָחָשׁ עֲלֵי דֶרֶךְ לְפַרְעֹה וּלְכָל עַמּוֹ, הַנּוֹשֵׁךְ עִקְּבֵי סוּס וַיִּפֹּל רוֹכְבוֹ אָחוֹר, רֶמֶז לְסוּס מִצְרַיִם וְרוֹכְבוֹ, וַיָּנָס מֹשֶׁה מִפָּנָיו. כִּי חָשַׁב שֶׁלְּעוֹלָם יִהְיֶה מַטֵּה שֶׁלּוֹ מַשְׁחִית וּמְחַבֵּל כְּנָחָשׁ וְאֵין זֶה מִמִּדַּת טוּבוֹ, עַל כֵּן נֶאֱמַר לוֹ ״אֱחוֹז בִּזְנָבוֹ״ וַיְהִי לְמַטֶּה בְּכַפּוֹ, כִּי אַךְ פָּנָיו דְּהַיְנוּ מְקוֹם הָרֹאשׁ וְהַפֶּה מְסֻכָּן לְהַזִּיק וּלְהַשְׁחִית בְּשׂוֹנְאֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הִנֵּה זְנָבוֹ בְּהֶפֶךְ זֶה, כִּי סוֹפוֹ לִהְיוֹת רוֹעֶה יִשְׂרָאֵל לֹא יָרַע וְלֹא יַשְׁחִית, כִּזְנַב שֶׁל הַנָּחָשׁ שֶׁאֵינוֹ מַזִּיק אֶלָּא הֲרֵי הוּא כְּמַטֶּה בְּעָלְמָא, כֵּן יִהְיֶה כֹּחַ זֶה שֶׁל הַנָּחָשׁ לְמַטֶּה בְּכַפּוֹ, כְּאִלּוּ אָמַר שֶׁיְּהֵא נָחָשׁ מַזִּיק לְמִצְרַיִם, וּמַטֵּה עֻזּוֹ לְיִשְׂרָאֵל כְּאֶחָד. וְאִם תִּרְצֶה לוֹמַר שֶׁגַּם לְיִשְׂרָאֵל יִהְיֶה מַטֶּה וְנָחָשׁ כְּאֶחָד, מַטֵּה עֹז לַטּוֹבִים וְנָחָשׁ שׂוֹרֵף לָרָעִים, כִּי נְשִׁיכָתָן שֶׁל חֲכָמִים נְשִׁיכַת נָחָשׁ, אָתֵי גַּם כֵּן שַׁפִּיר מַה שֶּׁנַּעֲשָׂה נֵס זֶה לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל דַּוְקָא בְּמַטֵּהוּ שֶׁל מֹשֶׁה.

אֲבָל עֲדַיִן לֹא רָאִינוּ שׁוּם מוֹפֵת שֶׁאַהֲרֹן יִהְיֶה רוֹדֶה וּמוֹשֵׁל בְּפַרְעֹה וְכָל עַמּוֹ. עַל כֵּן צִוָּה ה׳ לִפְנֵי פַרְעֹה לְהַשְׁלִיךְ מַטֵּהוּ שֶׁל אַהֲרֹן וְיִהְיֶה לְתַנִּין, שֶׁחֲמָתוֹ גָּדוֹל מֵחֲמַת סְתָם נָחָשׁ, כִּי בָּזֶה הוֹרָה שֶׁגַּם אַהֲרֹן יִהְיֶה רוֹדֶה וּמוֹשֵׁל בְּפַרְעֹה שֶׁנִּקְרָא תַנִּין, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל כט ג) ״הַתַּנִּים הַגָּדוֹל הָרֹבֵץ בְּתוֹךְ יְאֹרָיו״. וּלְפִי שֶׁפַּרְעֹה נִמְשַׁל לְתַנִּין שֶׁהוּא גָּדוֹל מִן הַנָּחָשׁ, עַל כֵּן הוֹרוּ לוֹ כִּי מַטֵּהוּ שֶׁל אַהֲרֹן יִהְיֶה לְתַנִּין כְּנֶגֶד פַּרְעֹה שֶׁנִּמְשַׁל לְתַנִּים, כִּי סְתָם נָחָשׁ אֵינוֹ יָכוֹל לוֹ כָּל כָּךְ, כִּי הַתַּנִּין כֹּחוֹ גָּדוֹל מִן הַנָּחָשׁ. עַל כֵּן הֶרְאָה לוֹ תַנִּין שֶׁיְּהֵא כֹּחוֹ גָּדוֹל מִפַּרְעֹה, כִּי בְּפַרְעֹה כְּתִיב ״הַתַּנִּים הַגָּדוֹל״ בְּמֵ״ם בְּסוֹף, הַמּוֹרֶה עַל נְקֵבָה אֲשֶׁר כֹּחָהּ אֵינוֹ גָדוֹל כְּכֹחַ הַתַּנִּין הַזָּכָר בְּנוּ״ן בַּסּוֹף. עַל כֵּן נַעֲשָׂה מַטֵּה אַהֲרֹן לְתַנִּין, כִּי הוּא יִבְלַע אֶת פַּרְעֹה שֶׁנִּמְשַׁל לְתַנִּים נְקֵבָה, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר ״וַיִּבְלַע מַטֵּה אַהֲרֹן אֶת מַטֹּתָם״. יַעַן כִּי אָמְרוּ הַחַרְטֻמִּים: ״יֵשׁ גַּם לָנוּ מַטֶּה עֹז שֶׁנִּמְשָׁל לְתַנִּים, וְהַיְינוּ פַרְעֹה וַעֲבָדָיו, וּמַה זֶּה אַתָּה מִתְפָּאֵר בְּמַטֶּה שֶׁלְּךָ שֶׁיִּהְיֶה לְתַנִּין?״ עַל כֵּן הֶרְאוּ לָהֶם שֶׁתַּנִּינִים שֶׁלָּהֶם חֲלוּשִׁים כִּנְקֵבוֹת, וּמַטֵּה שֶׁל אַהֲרֹן יִבְלַע אֶת מַטּוֹתָם. וְלֹא הֻצְרַךְ לַעֲשׂוֹת זֶה בְּמַטֵּהוּ שֶׁל מֹשֶׁה, כִּי כְּבָר נַעֲשָׂה נֵס זֶה לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל. וְעוֹד לְפִי שֶׁכְּנֶגֶד יִשְׂרָאֵל לֹא רָצָה ה׳ שֶׁיִּהְיֶה חֲמַת תַּנִּינִים מַטֵּהוּ, וּמַטֵּהוּ שֶׁל מֹשֶׁה כּוֹלֵל הַהַנְהָגָה בֵּין לְיִשְׂרָאֵל בֵּין לְפַרְעֹה, עַל כֵּן נֶהְפַּךְ לְנָחָשׁ. אֲבָל מַטֵּהוּ שֶׁל אַהֲרֹן שֶׁפָּעַל כְּנֶגֶד פַּרְעֹה לְבַד, נֶהְפַּךְ לְתַנִּין, כְּדֵי לְבַטֵּל כֹּחוֹ שֶׁל פַּרְעֹה שֶׁנִּמְשַׁל לְתַנִּים כָּאָמוּר.

וּרְאָיָה לַדָּבָר שֶׁבְּמַכַּת הַיְאוֹר נֶאֱמַר, ״וְהַמַּטֶּה אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לְנָחָשׁ תִּקַּח בְּיָדֶךָ״ (שמות ז:טו) וְזֶהוּ מַטֵּה מֹשֶׁה, וּכְתִיב בּוֹ ״הִנֵּה אָנֹכִי מַכֶּה בַּמַּטֶּה אֲשֶׁר בְּיָדִי עַל הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר וְנֶהֶפְכוּ לְדָם״ (שמות ז:יז), אֲבָל לֹא הָיָה כֹּחוֹ גָּדוֹל כָּל כָּךְ עַד שֶׁיַּשְׁחִית כָּל מֵימֵי מִצְרַיִם וְנַהֲרוֹתָם וַאֲגַמֵּיהֶם, וְאַחַר כָּךְ נֶאֱמַר ״אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן קַח מַטְּךָ וּנְטֵה יָדְךָ עַל מֵימֵי מִצְרַיִם עַל נַהֲרֹתָם״ וְגוֹ׳ (שמות ז:יט), שְׁמַע מִנָּהּ שֶׁכֹּחַ מַטֵּה אַהֲרֹן גָּדוֹל מִן כֹּחַ מַטֵּה מֹשֶׁה, שֶׁהֲרֵי מַטֵּה שֶׁל אַהֲרֹן פָּעַל גַּם בְּנַהֲרוֹתָם וְאַגְמֵיהֶם וּבְכָל מִקְוֵה מֵימֵיהֶם, וְזֶה לְפִי שֶׁמַּטֵּה אַהֲרֹן נִמְשַׁל לְתַנִּין שֶׁחֲמַת תַּנִּינִים גָּדוֹל מִן חֲמַת סְתָם נָחָשׁ, וּלְמַטֵּה מֹשֶׁה לֹא נִתַּן חֲמַת גְּדוֹלָה בַּעֲבוּר שֶׁהָיָה רוֹעֶה בּוֹ גַּם אֶת יִשְׂרָאֵל שֶׁצָּרִיךְ לְהִתְנַהֵג עִמָּהֶם בְּנַחַת גַּם בִּשְׁעַת הַכַּעַס, וְזֶה רֶמֶז יָקָר.

אָמְנָם לָאוֹמְרִים שֶׁתַּנִּין הַיְינוּ דָּג, נוּכַל לוֹמַר כִּי בִּפְנֵי יִשְׂרָאֵל נֶהְפַּךְ הַמַּטֶּה לְנָחָשׁ, לְהוֹרוֹת שֶׁמִּתְּחִלָּה הָיוּ יִשְׂרָאֵל כְּמַקֵּל זָקוּף בְּקוֹמָה זְקוּפָה, וְאַחַר כָּךְ הוּשְׁפְּלָה מְלֹא קוֹמָתָם אַרְצָה לִהְיוֹת עִם זוֹחֲלֵי עָפָר. וְכַאֲשֶׁר יֹאחֲזוּ בִּזְנָבוֹ שֶׁיִּהְיוּ בְּתַכְלִית הַשִּׁפְלוּת, יַחְזְרוּ לְקַדְמוּתָם לִהְיוֹת כְּמַטֶּה זֶה. וְכֵן הָיָה שֶׁהוֹסִיף לָהֶם פַּרְעֹה שִׁעְבּוּד בַּסּוֹף, וַיְזַנֵּב בָּהֶם לַעֲשׂוֹתָם כְּזַנְבוֹת הָאוּדִים הָעֲשֵׁנִים, מִשָּׁם עָלוּ אֶל מַעֲלָתָם. וְזֶה לֹא יִתָּכֵן לַעֲשׂוֹת לִפְנֵי פַרְעֹה, עַל כֵּן נַעֲשָׂה הַמַּטֶּה בְּפָנָיו לְתַנִּין דְּהַיְינוּ דָּג, לְהוֹרוֹת שֶׁכְּשֵׁם שֶׁסִּכֵּל ה׳ עֲצָתוֹ בָּרִאשׁוֹנָה, כִּי הוּא רָצָה לַעֲשׂוֹתָם כְּמַטֶּה יָבֵשׁ זֶה שֶׁאֵינוֹ פָּרֶה וְרָבֶה, וְכָךְ אָמַר ״פֶּן יִרְבֶּה״ (שמות א י), וְנֶהְפַּךְ הַדָּבָר שֶׁמַּטֶּה הַיָּבֵשׁ נַעֲשָׂה דָּג, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית מח טז) ״וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ״, כָּךְ גַּם עַתָּה יְסַכֵּל ה׳ עֲצָתוֹ. וְעַל כֵּן לֹא חָזַר הַתַּנִּין לִהְיוֹת מַטֶּה, לְרַמֵּז שֶׁיִּשָּׁאֲרוּ יִשְׂרָאֵל בְּרִבּוּיָם לְעוֹלָם. וּמַה שֶּׁכָּתוּב ״וַיִּבְלַע מַטֵּה אַהֲרֹן״ (שמות ז יב), הַיְינוּ הַתַּנִּין שֶׁהָיָה מִתְּחִלָּה מַטֶּה. וְהֻכָּה הַיְאֹר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דָּגִים עַל יְדֵי מַטֵּה מֹשֶׁה דַּוְקָא, שֶׁהָיָה מִתְּחִלָּה נָחָשׁ, אֲבָל מַטֵּה אַהֲרֹן שֶׁהָיָה מִתְּחִלָּה דָּג וְנַעֲשָׂה עַכְשָׁו לְמַטֶּה שֶׁלֹּא בִּפְנֵי פַרְעֹה, אֵין נָכוֹן שֶׁיָּמִית אֶת דְּגָתָם אַחַר שֶׁהוּא הָיָה דָּג. וְאַחַר כָּךְ צִוָּה לִקַּח מַטֵּה אַהֲרֹן לְהַכּוֹת בְּכָל נְהָרוֹת וַאֲגַמִּים, וּלְפִיכָךְ נֶאֱמַר ״וְהַדָּגָה אֲשֶׁר בַּיְאֹר מֵתָה״ (שמות ז כא), וְלֹא אֲשֶׁר בָּאֲגַמִּים וּנְהָרוֹת שֶׁהֻכּוּ עַל יְדֵי מַטֵּה אַהֲרֹן. וְהֶחְמִיר בַּיְאֹר לְפִי שֶׁהָיָה אֱלֹהֵיהֶם, עַל כֵּן עָשָׂה שְׁפָטִים בֵּאלֹהֵיהֶם, וְהֶרְאוּ לָהֶם שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהַצִּיל הַדָּגִים. אֲבָל הָאֲגַמִּים וּנְהָרוֹת לֹא הֶחֱזִיקוּ בֶּאֱלֹהוּת, עַל כֵּן לֹא הֵמִית אֶת דְּגָתָם.