שְׁמוֹת ו׳ · ט׳

וַיְדַבֵּ֥ר מֹשֶׁ֛ה כֵּ֖ן אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְלֹ֤א שָֽׁמְעוּ֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה מִקֹּ֣צֶר ר֔וּחַ וּמֵעֲבֹדָ֖ה קָשָֽׁה׃ {פ}

הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים

טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור

במילים פשוטות

משה מוסר את דברי הגאולה לבני ישראל, אך הם אינם שומעים אליו ״מקֹצר רוח ומעבֹדה קשה״. רש״י מסביר ש״לא שמעו״ פירושו שלא קיבלו תנחומים, ו״קֹצר רוח״ הוא מצב של אדם מצֵר שנשימתו קצרה ואינו יכול להאריך בנשימתו - תיאור של מצוקה נפשית וגופנית קשה. אבן עזרא מבאר בדומה שהעם לא הטה אוזן לדברי משה משום שרוחם קצרה מאורך הגלות ומן העבודה הקשה שנתחדשה עליהם. הפסוק מלמד שגם בשורת גאולה נשגבה קשה להתקבל כאשר האדם שקוע במצוקה ובייאוש.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

ולא שמעו אל משה. לֹא קִבְּלוּ תַנְחוּמִין:

מקצר רוח. כָּל מִי שֶׁהוּא מֵצֵר, רוּחוֹ וּנְשִׁימָתוֹ קְצָרָה, וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהַאֲרִיךְ בִּנְשִׁימָתוֹ: קָרוֹב לְעִנְיָן זֶה שָׁמַעְתִּי בְּפָרָשָׁה זוֹ מֵרַבִּי בָּרוּךְ בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, וְהֵבִיא לִי רְאָיָה מִמִּקְרָא זֶה, "בַּפַּעַם הַזֹּאת אוֹדִיעֵם אֶת יָדִי וְאֶת גְּבוּרָתִי וְיָדְעוּ כִּי שְׁמִי ה'" (ירמיהו ט"ז) - לָמַדְנוּ כְּשֶׁהַקָּבָּ"ה מְאַמֵּן אֶת דְּבָרָיו אֲפִלּוּ לְפֻרְעָנוּת מוֹדִיעַ שֶׁשְּׁמוֹ ה', וְכָל שֶׁכֵּן הַאֲמָנָה לְטוֹבָה. וְרַבּוֹתֵינוּ דְרָשׁוּהוּ לְעִנְיָן שֶׁל מַעְלָה, שֶׁאָמַר מֹשֶׁה לָמָה הֲרֵעֹתָה, אָמַר לוֹ הַקָּבָּ"ה "חֲבַל עַל דְּאָבְדִין וְלָא מִשְׁתַּכְּחִין" - יֵשׁ לִי לְהִתְאוֹנֵן עַל מִיתַת הָאָבוֹת, הַרְבֵּה פְּעָמִים נִגְלֵיתִי אֲלֵיהֶם בְּאֵל שַׁדַּי וְלֹא אָמְרוּ לִי מַה שִּׁמְךָ, וְאַתָּה אָמַרְתָּ מַה שְּׁמוֹ, מָה אֹמַר אֲלֵיהֶם:

וגם הקמתי וגו'. וּכְשֶׁבִּקֵּשׁ אַבְרָהָם לִקְבֹּר אֶת שָׂרָה לֹא מָצָא קֶבֶר עַד שֶׁקָּנָה בְדָמִים מְרֻבִּים, וְכֵן בְּיִצְחָק עִרְעֲרוּ עָלָיו עַל הַבְּאֵרוֹת אֲשֶׁר חָפַר, וְכֵן יַעֲקֹב וַיִּקֶן אֶת חֶלְקַת הַשָּׂדֶה, לִנְטוֹת אָהֳלוֹ, וְלֹא הִרְהֲרוּ אַחַר מִדּוֹתַי, וְאַתָּה אָמַרְתָּ לָמָה הֲרֵעֹתָה? וְאֵין הַמִּדְרָשׁ מִתְיַשֵּׁב אַחַר הַמִּקְרָא מִפְּנֵי כַמָּה דְבָרִים, אַחַת, שֶׁלֹּא נֶאֱמַר וּשְׁמִי ה' לֹא שָׁאֲלוּ לִי, וְאִם תֹּאמַר לֹא הוֹדִיעָם שֶׁכָּךְ שְׁמוֹ, הֲרֵי תְּחִלָּה כְּשֶׁנִּגְלָה לְאַבְרָהָם בֵּין הַבְּתָרִים נֶאֱמַר "אֲנִי ה' אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִים" (בראשית ט"ו), וְעוֹד הֵיאַךְ הַסְּמִיכָה נִמְשֶׁכֶת בִּדְבָרִים שֶׁהוּא סוֹמֵךְ לְכָאן וגם אני שמעתי וגו' לכן אמר לבני ישראל? לְכָךְ אֲנִי אוֹמֵר יִתְיַשֵּׁב הַמִּקְרָא עַל פְּשׁוּטוֹ, דִּבּוּר דָּבוּר עַל אָפְנָיו, וְהַדְּרָשָׁה תִדָּרֵשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר "הֲלוֹא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ נְאֻם ה' וּכְפַטִּישׁ יְפוֹצֵץ סָלַע" (ירמיהו כ"ג) - מִתְחַלֵּק לְכַמָּה נִיצוֹצוֹת (סנהדרין ל"ד):

Pentateuch with Rashi's commentary by M. Rosenbaum and A.M. Silbermann, 1929-1934

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וּמַלֵיל משֶׁה כֵּן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְלָא קַבִּילוּ מִן משֶׁה מִמַעְיַק רוּחָא וּמִפָּלְחָנָא דַהֲוָה קָשְׁיָא עֲלֵיהוֹן:

Onkelos Exodus

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

וידבר. ולא שמעו ולא הטו אזן לדבריו כי קצרה רוחם באורך הגלות, ובעבודה קשה שנתחדשה עליהם:

Piotrkow, 1907-1911

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

ולא שמעו אל משה - עתה אעפ"י שהאמינו מתחלה, כדכתיב: ויאמן העם. שהיו סבורים לנוח מעבודה קשה והנה עתה הכביד עליהם יותר.

Rashbam on Torah -- Daat

ספורנו

רבי עובדיה ספורנו · איטליה, המאה ה־16

וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה. לְהִתְבּוֹנֵן בְּכָל זֶה בְּעִנְיָן שֶׁיִּבְטְחוּ בִּישׁוּעַת הָאֵל יִתְבָּרַךְ וְיַחְשְׁבָהּ לָהֶם צְדָקָה, כָּעִנְיָן בְּאַבְרָהָם, לָכֵן לֹא נִתְקַיֵּם בָּהֶם "וְנָתַתִּי אוֹתָהּ לָכֶם" (שמות ו:ח), אֲבָל נִתְּנָה לִבְנֵיהֶם.

מִקֹּצֶר רוּחַ. כִּי לֹא נֶאֶמְנָה אֶת אֵל רוּחָם, וְלֹא נָתְנוּ לֵב לְהִתְבּוֹנֵן.

וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה. כִּי לוּלֵא הָעֲבוֹדָה הַקָּשָׁה הָיוּ נוֹתְנִים לֵב לְדִבְרֵי מֹשֶׁה, וְהָיוּ מְבִינִים מִטַּעֲנוֹתָיו שֶׁרָאוּי לִבְטֹחַ.

Vocalized Edition

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

ולא שמעו אל משה. נתיראו לשמוע אל משה מחמת קוצר רוח של העבודה הקשה שצוה אליהם פרעה כבר, ״‎תכבד העבודה על האנשים ואל ישעו בדברי שקר״‎ של משה. וי״‎ו דומעבודה קשה יתרה וטפלה.

Chizkuni

כלי יקר

רבי שלמה אפרים מלונצ׳יץ · המאה ה־16

וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה כֵּן אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ׳. יֵשׁ בְּסִפּוּר זֶה כַּמָּה סְפֵקוֹת, כִּי קֹצֶר רוּחַ הַיְינוּ עֲבוֹדָה קָשָׁה, וְלָמָּה חִלְּקָם? וְעוֹד, מַה שֶּׁנֶּאֱמַר אַחַר כָּךְ ״בֹּא דַבֵּר אֶל פַּרְעֹה״ (שמות ו, יא) מַשְׁמָע שֶׁתִּקֵּן בָּזֶה מֵאוּן וְסֵרוּב שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וְהַדָּבָר מְחֻסַּר בֵּאוּר. וְהַכֹּל מַקְשִׁים, הֲלֹא יֵשׁ לְקַל וָחֹמֶר זֶה פִּרְכָא, כִּי מַה לְּיִשְׂרָאֵל שֶׁכֵּן הָיָה לָהֶם קֹצֶר רוּחַ? וּמַה הֱשִׁיבוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל קַל וָחֹמֶר זֶה, וְאֵיךְ תִּקְּנוֹ בְּמַה שֶּׁנֶּאֱמַר ״וַיְצַוֵּם אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ וְגוֹ׳ (שמות ו, יג)?

וְהַנִּרְאֶה אֵלַי בָּזֶה, שֶׁכָּל הַסִּפּוּר מִן ״וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם״ עַד ״וְנָתַתִּי אוֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה״ לֹא נִזְכַּר בּוֹ פַּרְעֹה כְּלָל שֶׁיְּשַׁלְּחֵם מֵאַרְצוֹ, וְיוּבַן מִזֶּה כְּאִלּוּ רָצָה ה׳ שֶׁיֵּצְאוּ מֵעַצְמָם בְּלֹא הוּרְמָנָא דְּמַלְכָּא, כִּי כֵן מַשְׁמַע הַלָּשׁוֹן ״וְהוֹצֵאתִי״ ״וְלָקַחְתִּי״. וְאַף עַל פִּי שֶׁכְּבָר אָמַר לְפַרְעֹה ״שַׁלַּח עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי״, אוּלַי אַחַר סֵרוּבוֹ שֶׁל פַּרְעֹה רָצָה ה׳ שֶׁיֵּצְאוּ מִשָּׁם בְּעַל כׇּרְחוֹ שֶׁל פַּרְעֹה. וְטָעָה מֹשֶׁה בְּדָבָר זֶה, כִּי הָיָה לוֹ לְהוֹסִיף מִדַּעְתּוֹ וּלְדַבֵּר אֶל יִשְׂרָאֵל גַּם בַּפַּעַם הַזֶּה שֶׁיְּשַׁלְּחֵם פַּרְעֹה, כִּי כּוֹפִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיֹּאמַר ״רוֹצֶה אֲנִי״, כִּי לֹא אִישׁ הוּא יִתְבָּרַךְ וְיִתְנֶחָם. וּמֹשֶׁה לֹא הוֹסִיף כְּלוּם, אֶלָּא אָמַר לָהֶם דִּבְרֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כַּהֲוָיָתָן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ״וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה כֵּן אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״. ״כֵּן״ מוֹרֶה עַל דְּבָרִים כַּהֲוָיָתָן, וְ״לֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה״ - לֹא קִבְּלוּ דְּבָרָיו. וְהָיָה לָהֶם לְהָשִׁיב עַל דְּבָרָיו: ״אֵיךְ נֵצֵא בְּלֹא רְשׁוּת הַמֶּלֶךְ?״, כְּדֶרֶךְ שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א טז ב) ״אֵיךְ אֵלֵךְ וְשָׁמַע שָׁאוּל וַהֲרָגָנִי״. אָכֵן מִקֹּצֶר רוּחַ שֶׁהָיְתָה נְשִׁימָתָן קְצָרָה כְּאִישׁ מְבֹהָל, עַל כֵּן לֹא יָכְלוּ לְהוֹצִיא מִן הַפֶּה תְּשׁוּבָתָן אֵלָיו. וְעוֹד שֶׁיָּרְאוּ מֵעֲבוֹדָה קָשָׁה, פֶּן תִּכְבַּד עֲלֵיהֶם כַּאֲשֶׁר כָּבְדָה עֲלֵיהֶם בִּשְׁלִיחוּת רִאשׁוֹן שֶׁל מֹשֶׁה. וְכַאֲשֶׁר רָאָה ה׳ כַּוָּנַת יִשְׂרָאֵל וְסִבַּת מֵאוּנָם וְסֵרוּבָם, רָצָה לְתַקֵּן טָעוּתָם, ״וַיְדַבֵּר ה׳ אֶל מֹשֶׁה: בֹּא דַבֵּר אֶל פַּרְעֹה״ וְגוֹ׳. כִּי גַם מִתְּחִלָּה לֹא עָלָה בְּדַעְתּוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁיֵּלְכוּ בְּלֹא רְשׁוּת, זוּלַת שֶׁמֹּשֶׁה וְיִשְׂרָאֵל שְׁנֵיהֶם טָעוּ בִּדְבָרָיו הָרִאשׁוֹנִים.

וְהִנֵּה גַּם בִּדְבָרָיו אֵלֶּה טָעָה, כִּי חָשַׁב מִדְּתָלָה הַשְּׁלִיחוּת בְּפַרְעֹה שֶׁמַּשְׁמָע שֶׁדַּוְקָא דַּעַת מְשַׁלֵּחַ בָּעֵינַן, אֲבָל לֹא דַּעַת יִשְׂרָאֵל, כִּי בְּיָד חֲזָקָה יְגָרְשֵׁם שֶׁלֹּא בִּרְצוֹנָם. עַל כֵּן אָמַר ״הֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁמְעוּ אֵלַי״, לֹא בְּדֶרֶךְ קַל וָחֹמֶר, אֶלָּא אָמַר לְדַעְתִּי אֵינָן רוֹצִים לִשְׁמֹעַ לָצֵאת מִמִּצְרַיִם כְּלָל, שֶׁהֲרֵי מָצִינוּ לְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּמַכַּת הַחֹשֶׁךְ שֶׁהָיוּ רַבִּים רִשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא הָיוּ רוֹצִים לָצֵאת, וְכֵן פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י פָּרָשַׁת בֹּא (שמות י, כב). וְאַף עַל פִּי שֶׁהַפָּסוּק מַגִּיד לָנוּ הָאֱמֶת שֶׁמִּקֹּצֶר רוּחַ לֹא שָׁמְעוּ, מִכָּל מָקוֹם מֹשֶׁה הָיָה סָבוּר שֶׁלֹּא שָׁמְעוּ בַּעֲבוּר שֶׁאֵין רְצוֹנָם לָצֵאת כְּלָל. עַל כֵּן אָמַר מֹשֶׁה בְּלֹא קַל וָחֹמֶר: מֵאַחַר שֶׁבְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁמְעוּ לִי וְאֵין רְצוֹנָם לָצֵאת, אִם כֵּן אֵיךְ יִשְׁמָעֵנִי פַרְעֹה לְגָרְשָׁם? כִּי פַרְעֹה יִקַּח לוֹ מֵאוּנָם וְסֵרוּבָם לְהִתְנַצְּלוּת. וְכַאֲשֶׁר רָאָה ה׳ טָעוּתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה וְטָעוּתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, רָצָה לְתַקֵּן שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד, שֶׁנֶּאֱמַר ״וַיְצַוֵּם אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם״ (שמות ו, יג), שֶׁיִּהְיֶה כָּאן דַּעַת הַמְשַׁלֵּחַ וְדַעַת הַשָּׁלוּחַ, כִּי אֵין זֶה בְּלֹא זֶה. כִּי יְדַבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁיִּתְרַצּוּ לָצֵאת, כִּי יְדַבֵּר עַל לִבָּם דְּבָרִים טוֹבִים וְנִחוּמִים, וְאֶל פַּרְעֹה שֶׁיִּתְרַצֶּה לְשַׁלְּחָם. וְאוֹתָן מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא רָצוּ לָצֵאת מֵתוּ בִּשְׁלֹשֶׁת יְמֵי אֲפֵלָה. וּמַה שֶּׁחָזַר וְאָמַר ״אֵיךְ יִשְׁמָעֵנִי פַרְעֹה וַאֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם״ (שמות ו, יב), לְפִי שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא ״בֹּא דַבֵּר אֶל פַּרְעֹה״ (שמות ו, יא), חָשַׁב שֶׁמָּא חָזַר ה׳ מִמַּה שֶּׁאָמַר ״וְהָיָה הוּא יִהְיֶה לְךָ לְפֶה״ (שמות ד, טז), וְרוֹצֶה עַכְשָׁיו שֶׁאֲנִי אֲדַבֵּר הַכֹּל וְלֹא אַהֲרֹן. עַל כֵּן אָמַר: הֲרֵי אֲנִי עֲרַל שְׂפָתַיִם. עַל זֶה נֶאֱמַר ״וַיְדַבֵּר ה׳ אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וַיְצַוֵּם״ וְגוֹ׳ (שמות ו, יג), הוֹרָה שֶׁלֹּא חָזַר מִזֶּה וְאַהֲרֹן יִהְיֶה לוֹ לְפֶה, וּבָזֶה תִּקֵּן הַכֹּל.

וּלְפִי פְּשׁוּטוֹ נוּכַל גַּם כֵּן לוֹמַר שֶׁאֵין פִּירְכָא לְקַל וָחֹמֶר זֶה, כִּי מֹשֶׁה לֹא הֵבִין כַּוָּנָתָם שֶׁלֹּא שָׁמְעוּ מִקֹּצֶר רוּחַ, וְחָשַׁב שֶׁלְּכָךְ לֹא שָׁמְעוּ לוֹ כִּי אֵינָם מַאֲמִינִים בִּנְבוּאָתוֹ, וְאִם כֵּן כָּל שֶׁכֵּן שֶׁפַּרְעֹה לֹא יַאֲמִין לוֹ. אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יָדַע הָאֱמֶת שֶׁמִּקֹּצֶר רוּחַ לֹא שָׁמְעוּ, עַל כֵּן לֹא חָשׁ לְהָשִׁיב לוֹ כְּלוּם עַל הַקַּל וָחֹמֶר, כִּי יָדַע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁאֵין בְּקַל וָחֹמֶר זֶה מַמָּשׁוּת, וְלֹא הֱשִׁיבוֹ כִּי אִם עַל אָמְרוֹ ״וַאֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם״, וְאָמַר שֶׁאַהֲרֹן יִהְיֶה לוֹ לְמֵלִיץ כָּאָמוּר. וּמַה שֶּׁאָמַר שֵׁנִית בְּסוֹף הָעִנְיָן ״הֵן אֲנִי עֲרַל שְׂפָתַיִם״, לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר ״דַּבֵּר אֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲנִי דֹּבֵר אֵלֶיךָ״, וְחָשַׁב מֹשֶׁה כִּי מַה שֶּׁיְדַבֵּר ה׳ אֵלַי וְאֶל אַהֲרֹן, זֶהוּ הַדִּבּוּר שֶׁאַהֲרֹן יִהְיֶה לִי לְפֶה, אֲבָל מַה שֶּׁיְדַבֵּר ה׳ לִי לְבַדִּי אֶצְטָרֵךְ אֲנִי לְבַד לְדַבֵּר אֶל פַּרְעֹה, כִּי כֵן מַשְׁמַע הַלָּשׁוֹן ״אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲנִי דֹּבֵר אֵלֶיךָ״. עַל כֵּן הֵשִׁיב לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא ״אַתָּה תְדַבֵּר וְגוֹ׳ וְאַהֲרֹן אָחִיךָ יְדַבֵּר אֶל פַּרְעֹה״ כָּל הַדִּבּוּרִים, אֲפִלּוּ מַה שֶּׁאֲנִי מְדַבֵּר אֵלֶיךָ לְבַד.

Vocalized Edition

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

מִקֹּצֶר רוּחַ. אוּלַי כִּי לְצַד שֶׁלֹּא הָיוּ בְּנֵי תּוֹרָה לֹא שָׁמְעוּ, וְלָזֶה יִקָּרֵא קֹצֶר רוּחַ כִּי הַתּוֹרָה מַרְחֶבֶת לִבּוֹ שֶׁל אָדָם.

וּמֵעֲבוֹדָה קָשָׁה. טַעַם אָמְרוֹ וּמֵעֲבוֹדָה, זֶה יַגִּיד כִּי מִלְּבַד צַעַר הָעֲבוֹדָה עוֹד הָיָה לָהֶם קֹצֶר רוּחַ, וְהַטַּעַם בִּרְאוֹתָם כַּמָּה כָּבְדָה עֲלֵיהֶם הַמְּלָאכָה קָצְרָה נַפְשָׁם מִלְּבַד פְּרָט צַעַר הָעֲבוֹדָה, וְגַם מִדֶּרֶךְ הָאִישׁ אֲשֶׁר תִּקְצַר נַפְשׁוֹ לֹא יוּכַל עֲבוֹד כִּי יֵחָלֵשׁ לְמַכְאוֹבוֹ, וְרָעִים הֵם הַשְּׁנַיִם, אֲשֶׁר עַל כֵּן אָמַר וּמֵעֲבוֹדָה כִּי קָצְרָה רוּחָם וְגַם כָּבְדָה עֲבוֹדָתָם.

עוֹד לְמָה שֶׁנִּתְבַּשְּׂרוּ יִשְׂרָאֵל בְּשׂוֹרַת הַגְּאֻלָּה, נִתְרַחֵב לְבָבָם וַתְּחִי נַפְשָׁם וְרוּחָם, וּכְשֶׁחָזְרוּ לַשִּׁעְבּוּד, הֲגַם שֶׁלֹּא הָיוּ מִשְׁתַּעְבְּדִים אֶלָּא שִׁעוּר הָרָגִיל וּלְמַטָּה מִמֶּנּוּ, אַף עַל פִּי כֵן תִּקְצַר רוּחַ, וְהַמַּשְׂכִּיל בְּטִבְעִיּוּת הַרְכָּבַת הָאֱנוֹשִׁי יַשְׂכִּיל עַל דָּבָר. וּמוֹדִיעַ עוֹד הַכָּתוּב שֶׁגַּם הִכְבִּידוּ עֻלָּם עֲלֵיהֶם יוֹתֵר מֵהָרָגִיל, וְהוּא אָמְרוֹ וּמֵעֲבֹדָה וְגוֹ׳.

Vocalized Edition