שְׁמוֹת ו׳ · כ״ה

מבנות פוטיאל. מִזֶּרַע יִתְרוֹ שֶׁפִּטֵּם עֲגָלִים לַעֲ"זָ, וּמִזֶּרַע יוֹסֵף שֶׁפִּטְפֵּט בְּיִצְרוֹ (סוטה מ"ג):

וְאֶלְעָזָר בַּר אַהֲרֹן נְסִיב לֵהּ מִבְּנַת פּוּטִיאֵל לֵהּ לְאִנְתּוּ וִילִידַת לֵהּ יָת פִּינְחָס אִלֵין רֵישֵׁי אֲבָהַת לֵיוָאֵי לְזַרְעֲיָתְהוֹן:

ואלעזר. הזכיר אשת אלעזר בעבור כבוד פנחס כי לו נתנה הכהונה לעולם, ע"כ מדרך הסברא פוטיאל היה מבני ישראל ולא ידענו טעם פוטיאל, כאשר לא ידענו טעם למישאל, וכל שמות הנזכרים כמו אהרן, ולולי נכתב מעשה משה לא היינו יודעין למה נקרא כן:

ואלעזר בן אהרון וגו' - בשביל פנחס בן אלעזר, אבל בבני איתמר לא פירש כאן, שאין צריך להזכירן לפנינו בתורה.

אֵלֶּה רָאשֵׁי אֲבוֹת הַלְוִיִּם. בְּאֹפֶן שֶׁאֵלֶּה מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן הַנִּזְכָּרִים הָיוּ רָאשֵׁי אֲבוֹת הַלְוִיִּם.

מבנות פוטיאל. הזכירה בשביל כבוד פנחס, שלו ניתנה הכהונה לעולם. כאן פרש״‎י שפטפט ביצרו, פרש״‎י בסוטה, זלזל וכבש יצרו ולא חשבו.