תִּכְבַּ֧ד הָעֲבֹדָ֛ה עַל־הָאֲנָשִׁ֖ים וְיַעֲשׂוּ־בָ֑הּ וְאַל־יִשְׁע֖וּ בְּדִבְרֵי־שָֽׁקֶר׃

ואל ישעו בדברי שקר. וְאַל יֶהֱגוּ וִידַבְּרוּ תָמִיד בְּדִבְרֵי רוּחַ לֵאמֹר, נֵלְכָה נִזְבְּחָה; וְדוֹמֶה לוֹ "וְאֶשְׁעָה בְחֻקֶּיךָ תָמִיד" (תהילים קי"ט); "לְמָשָׁל וְלִשְׁנִינָה" (דברים כ"ח), מְתַרְגְּמִינָן "וּלְשׁוֹעֵי"; וַיְסַפֵּר - "וְאִשְׁתָּעִי"; וְאִי אֶפְשָׁר לוֹמַר ישעו לְשׁוֹן "וַיִּשַׁע ה' אֶל הֶבֶל", "וְאֶל קַיִן וְאֶל מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה" (בראשית ד'), וּלְפָרֵשׁ אַל יִשְׁעוּ - אַל יִפְנוּ, שֶׁאִם כֵּן הָיָה לוֹ לִכְתֹּב וְאַל יִשְׁעוּ אֶל דִּבְרֵי שָׁקֶר אוֹ לְדִבְרֵי שָׁקֶר, כִּי כֵן גִּזְרַת כֻּלָּם, "יִשְׁעֶה הָאָדָם עַל עוֹשֵׂהוּ" (ישעיהו י"ז), "וְלֹא יִשְׁעֶה אֶל הַמִּזְבְּחוֹת", (שם), "וְלֹא שָׁעוּ עַל קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל" (שם ל"א), וְלֹא מָצָאתִי שִׁמּוּשׁ שֶׁל בֵּי"ת סְמוּכָה לְאַחֲרֵיהֶם, אֲבָל אַחַר לְשׁוֹן דִּבּוּר - כְּמִתְעַסֵּק לְדַבֵּר בְּדָבָר - נוֹפֵל לְשׁוֹן שִׁמּוּשׁ בֵּי"ת, כְּגוֹן: "הַנִּדְבָּרִים בְּךָ" (יחזקאל ל"ג), "וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה" (במדבר י"ב), "הַמַּלְאָךְ הַדּוֹבֵר בִּי" (זכריה ד'), "לְדַבֵּר בָּם" (דברים י"א), "וַאֲדַבְּרָה בְעֵדוֹתֶיךָ" (תהילים קי"ט), אַף כָּאן - אל ישעו בדברי שקר - אַל יִהְיוּ נִדְבָּרִים בְּדִבְרֵי שָׁוְא וַהֲבַאי:

תִּתָּקַף פָּלְחָנָא עַל גֻבְרַיָא וְיִתְעַסְקוּן בַּהּ וְלָא יִתְעַסְקוּן בְּפִתְגָמִ ין בְּטֵלִין:

תכבד. אמר הגאון, כי אל ישעו כמו אל ישענו, והנו"ן חסר כחסרונו ממלת "תת פחדך" (דבר' ב כה) ולא תאבה ולא תשמע אל דברי החולם האומר כי שרשו "תת" בעבור שנמצא "תתה לי ערף" (ש"ב כב מא) חשב, כמו שתה עונותינו לנגדיך (תה' צ, ה), והנה לא יוכל לכחש, כי התי"ו השני במלת תתה לנכח, והתי"ו של עיקר מובלעה בדגש, אעפ"י שהתי"ו ראוי להדגש כתי"ו "והשבתי חיה רעה" (ויקרא כו ו) אם כן יותר טוב שיהיה הנו"ן מובלע כהתבלע הנו"ן בתי"ו וַּאֲמִתו (ברא' כד כז), כי היה ראוי להיות אמנתו ובת בנת, ותת תנת, וחסרה נו"ן הראשון ממלת "תתה לי" כחסרון יו"ד "והיום רד מאוד" (שופ' יט יא), וחסרו נו"ן "גע בהרים ויעשנו" (תה' קמד ה), ולפי דעתי כי ישעו כמו ירפו, כאשר אמר "נרפים" (פ' ה) וכמו "השע ממני" (תה' לט יד) "שעו מני" (ישעי' כב ד) ועיניו השע (שם ו י) כי כאשר תרפינה העינים תכהינה, וכמוהו "ולא תשענה עיני רואים" (שם לב ג):

וטעם בדברי שקר בעבור דברי שקר שמבטיחים אותם משה ואהרן:

ישעו - אינטנדאנ"ט בלע"ז כמו: וישע אל הבל. ולא ישעה אל המזבחות (ישעיה יז).

ואל ישעו בדברי שקר לשון רפיון כמו ״‎השע ממני״‎ (תהלים לט,יד). ״‎שעו מני״‎ (ישעיה כב,ד). פי׳‎ אל ירפו ידיהם מן המלאכה בשביל דברי שקר שאומרים להם משה ואהרן.