וַיֵּ֨צְא֜וּ נֹגְשֵׂ֤י הָעָם֙ וְשֹׁ֣טְרָ֔יו וַיֹּאמְר֥וּ אֶל־הָעָ֖ם לֵאמֹ֑ר כֹּ֚ה אָמַ֣ר פַּרְעֹ֔ה אֵינֶ֛נִּי נֹתֵ֥ן לָכֶ֖ם תֶּֽבֶן׃

נוגשי העם ושוטריו יוצאים ואומרים אל העם ״כה אמר פרעה, אינני נתן לכם תבן״. אונקלוס מתרגם ״לית אנא יהב לכון תבנא״, אינני נותן לכם תבן. אבן עזרא מבאר ש״ויצאו״ פירושו מארמון המלך אל העם העובדים. הפסוק מתאר את יישום הגזרה בשטח: הנוגשים והשוטרים מודיעים לעם בשם פרעה על הפסקת אספקת התבן. בכך עוברת הגזרה ממישור ההחלטה למישור המעשה, והעם ניצב בפני מציאות חדשה וקשה שבה עליו לספק בעצמו את חומר הגלם. ההודעה הרשמית פותחת את שרשרת הסבל המחריף שיתואר בהמשך הפרק, שבו העם יתפזר לקושש קש.