לֹ֣א תֹאסִפ֞וּן לָתֵ֨ת תֶּ֧בֶן לָעָ֛ם לִלְבֹּ֥ן הַלְּבֵנִ֖ים כִּתְמ֣וֹל שִׁלְשֹׁ֑ם הֵ֚ם יֵֽלְכ֔וּ וְקֹשְׁשׁ֥וּ לָהֶ֖ם תֶּֽבֶן׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
תבן. אשטו"בלא, הָיוּ גּוֹבְלִין אוֹתוֹ עִם הַטִּיט:
לבנים. טיוול"ש בְּלַעַז, שֶׁעוֹשִׂים מִטִּיט וּמְיַבְּשִׁין אוֹתָן בַּחַמָּה; וְיֵשׁ שֶׁשּׂוֹרְפִין אוֹתָן בַּכִּבְשָׁן:
כתמול שלשום. כַּאֲשֶׁר הֱיִיתֶם עוֹשִׂים עַד הֵנָּה;
וקששו. וְלָקְטוּ:
לָא תוֹסְפוּן לְמִיתַּן תִּבְנָא לְעַמָא לְמִרְמֵי לִבְנִין כְּמִתְּמַלֵי וּמִדְקָמוֹהִי אִנוּן יְהָכוּן וִיגַבְּבוּן לְהוֹן תִּבְנָא:
לא תאסיפון. כתוב באל"ף, והמנהג להיותו בוי"ו ושניהם מתחלפין ביו"ד:
ומנהג בוני עפר לערב עמו תבן או קש שיעמידנו:
ללבון. מגזרת לבנה, ובנין הלבנים חזק מהאבנים, כי בנין העפר יזיקהו המים, ובנין האבנים יזיקהו האש, וכן כתוב "ותהי להם הלבנה לאבן, והחמר היה להם לחמר" (ברא' יא ג). ודע כי יש שמות לא יש תנו ממעלתם באתנח או בסוף פסוק בבעלי קמץ קטן כמו סֵפֶר (מ"ב ה ה) ובבעלי פתח קטן כמו צֶדֶק (דבר' א טז), והנה כן תבן, וטעמם לא נדע רק ככה נמצאו:
וקשׁשׁו. מגזרת קש מבעלי הכפל:
לתת תבן - תבן היו מערבים בחומר ועושין ממנו לבנים.
לא תאסיפון אל״ף לא קרי.
