וַיִּרְא֞וּ שֹֽׁטְרֵ֧י בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל אֹתָ֖ם בְּרָ֣ע לֵאמֹ֑ר לֹא־תִגְרְע֥וּ מִלִּבְנֵיכֶ֖ם דְּבַר־י֥וֹם בְּיוֹמֽוֹ׃

ויראו שטרי בני ישראל. אֶת חַבְרֵיהֶם הַנִּרְדִּים עַל יָדָם,

ברע, רָאוּ אוֹתָם בְּרָעָה וְצָרָה הַמּוֹצֵאֵת אוֹתָם, בְּהַכְבִּידָם הָעֲבוֹדָה עֲלֵיהֶם לאמר לא תגרעו וגו':

וַחֲזוֹ סָרְכֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל יָתְהוֹן בְּבִישׁ לְמֵימָר לָא תִמְנְעוּן מִלִבְנֵיכוֹן פִּתְגַם יוֹם בְּיוֹמֵהּ:

ויראו. זה הפסוק דבק בפסוקים הבאים אחריו, כי ראו נפשם בצרה בעבור שאמר להם פרעה לא תגרעו מלבניכם דבר יום ביומו, ופגעו משה ואהרן והתרעמו עליהם, ומלת "אותם" כמו נפשם ועצמם וכמוהו "וירעו הרועים אותם" (יחז' לח ח), "ויקבור אותו בגיא" (דבר' לד ו), ור' יהודה בן בלעם אמר כי כמוהו "יביא אותו אל פתח אוהל מועד" (במד' ו יג) ולפי דעתי שהכהן יצוה להביאו:

ויראו שטרי ישראל אתם ברע השוטרים ראו את עצמם ברע שהרי מקודם לכן לא מצינו שדחקו מצריים לשנות המנהג ועכשיו הוכו, ועוד שפרעה אמר להם ותבן לא ינתן לכם.

אתם עצמם כמו והשיאו אותם עון אשמה.