שְׁמוֹת ה׳ · ט״ז

ולבנים אומרים לנו. הַנּוֹגְשִׂים עשו, כַּמִּנְיָן הָרִאשׁוֹן:

וחטאת עמך. אִלּוּ הָיָה נָקוּד פַּתָּח, הָיִיתִי אוֹמֵר שֶׁהוּא דָבוּק, וְדָבָר זֶה חַטַּאת עַמְּךָ הוּא, עַכְשָׁו שֶׁהוּא קָמָץ, שֵׁם דָּבָר הוּא, וְכָךְ פֵּרוּשׁוֹ: וְדָבָר זֶה מֵבִיא חַטָּאת עַל עַמְּךָ, כְּאִלּוּ כָתוּב וְחַטָּאת לְעַמֶּךָ; כְּמוֹ "כְּבֹאָנָה בֵּית לֶחֶם" (רות א'), שֶׁהוּא כְּמוֹ לְבֵית לֶחֶם, וְכֵן הַרְבֵּה:

תִּבְנָא לָא מִתְיְהֵב לְעַבְדָיךְ וּלְבֵנַיָא אָמְרִין לָנָא עִבִידוּ וְהָא עַבְדָיךְ לָקָן וְחָטָן עֲלֵיהוֹן עַמָךְ:

ומלת "וחטאת" פועל עבר, והוי"ו השיבו לעתיד כמשפט כי היא כמו "וְחָטְאָה" וכאשר העלימו האל"ף כאשר הוא במלת חטא ולא יוכלו לשום נעלם אחר אל"ף על כן החליפו הה"א בתי"ו ואין צורך לשום דגש בטי"ת, וכמוהו "וקראת אתכם הרעה" (דבר' לא כט), והעם במקום הזה לשון נקבה כמו "העם אשר בקרבה יושבת לבטח" (שופ' יח ז) "מדוע שובבה העם הזה" (ירמי' ה ה), והטעם כי החטא יהיה עליך, וכנו דרך מוסר, כי החטא יהיה על שמו וכמוהו "והייתי אני ובני שלמה חטאים" (מ"א א כא), "ואויבינו ילעגו למו" (תה' פ' ז) וימירו את כבודם (שם קו כ):

תבן אין נִתָּן - קמץ אין נתון לנו אבל נתן בפתה לשעבר, ניתן הסכל (קהלת י).

וחטאת עַמֶּךָ - אם דגש וקמץ הוא כן צריך לפרשו. אנו מוכים והרי חַטָּאת עושים עמך. אבל אילו היה חטאת פתח היה פתרונו חטאת של עמך.

וְהִנֵּה עֲבָדֶיךָ מֻכִּים וְחָטָאת עַמֶּךָ. וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ הַמֻּכִּים, וְאַנְשֵׁי הַחֲטָאת הַמַּכִּים כֻּלָּנוּ עַמֶּךָ, וְרָאוּי לְךָ לְהַקְפִּיד עַל שְׁתֵּי אֵלֶּה.