וְהַנֹּגְשִׂ֖ים אָצִ֣ים לֵאמֹ֑ר כַּלּ֤וּ מַעֲשֵׂיכֶם֙ דְּבַר־י֣וֹם בְּיוֹמ֔וֹ כַּאֲשֶׁ֖ר בִּהְי֥וֹת הַתֶּֽבֶן׃

הנוגשים אצים לאמר ״כלו מעשיכם דבר יום ביומו כאשר בהיות התבן״. רש״י מבאר ש״אצים״ פירושו דוחקים, ו״דבר יום ביומו״ - חשבון של כל יום כלו ביומו, כאשר עשיתם בהיות התבן מוכן. אונקלוס מתרגם ״ושלטוניא דחקין למימר אשלימו עובדיכון״. אבן עזרא מבאר ש״אצים״ הוא פועל יוצא, ו״דבר יום ביומו״ כמו ״מדי חדש בחדשו״. הפסוק מתאר את הלחץ הבלתי פוסק של הנוגשים, הדוחקים בעם להשלים את מכסת הייצור היומית המלאה, כאילו התבן עדיין מסופק להם. בכך מומחשת האכזריות של הדרישה הבלתי אפשרית, שהופכת את חיי העובדים לבלתי נסבלים ומובילה למכות שיוטלו על השוטרים הישראלים.